[ליצירה]
בסוף
ממש שמעתי הד לאחת הארספואטיקות הגדולות הגדולות ביותר בעיני, ומן הידועות שלהן:
"ואת תוגתו של הלב הכורע/יד כל במנוחה תמשש" (רחל).
יש לך אנלוגיות ממש נהדרות, ואת מפתחת אותן נפלא.
[ליצירה]
כנפי שחר,
כן. ואפילו יותר מזה
כמו קרבן המובל קרוע מבט אל מזבחו
לא מבין לא מחליט
נשלט כמו בובת סמרטוטים על חוט
אני לא בוחרת בכתיבה, היא בוחרת בי
קרבנות כתיבה אנחנו
[ליצירה]
מתקרבת, זה פשוט-
נגמר התנ"ך - נגמרה האנלוגיה. :)
האמת היא שזה לא אמור להיות קטוע בסוף. העניין הוא, אני מניחה, שבתור קוראת ציפית לנקודת שיא בגלל הפתיחה (כמו שהזכיר זר בסוגריים) "שאם הקיץ הוא כמו התנ"ך". ואין שורה תחתונה. אין סיכום, אין מסקנה. יש את ההשוואה הפשוטה הזו, וככה היא נותרת, עומדת בעינה ומותר לחשוב עליה מה שרוצים.
:)
[ליצירה]
--
אכן אנו הבנות
למצוא את ה ה ו א
נהיה שמחות
(למרות שלי, בשלב כזה,
עדיף שלא לפתוח פה...)
אך ממזי מותק יקירי,
טעות קטנה כאן בידך.
בע"ה אמצא לבד את שידוכי
ולא על ידי ראש המשפחה.
עם ניצוץ של תקווה
ובעיני זיק
אפסיק (בלנ"ד) פה להציק
למרות שזה שירשור נחמד,
אני אלך מכאן מיד.
אשתדל לבלות את זמני בנעימים,
היו שלום, חברים.
ועל החתום אני באה,
מיס פיצקית (אודיה).
[ליצירה]
איך אתה מעז!
אתה לא מתבייש?!
זכור את דברי ירושלמי משכבר הימים:
"...אבקש מכלל גולשי האתר, להזהר ביותר, מלערער על אופן כתיבתי את שירים. מהנהלתהאתר, ביקשתי עוד באי - מייל מאתמול, למחוק כל תגובה שמטילה בספק, את נכונות כתיבתי את שיריי..."
(שמואל ירושלמי, שם, שם)