[ליצירה]
בסוף
ממש שמעתי הד לאחת הארספואטיקות הגדולות הגדולות ביותר בעיני, ומן הידועות שלהן:
"ואת תוגתו של הלב הכורע/יד כל במנוחה תמשש" (רחל).
יש לך אנלוגיות ממש נהדרות, ואת מפתחת אותן נפלא.
[ליצירה]
כנפי שחר,
כן. ואפילו יותר מזה
כמו קרבן המובל קרוע מבט אל מזבחו
לא מבין לא מחליט
נשלט כמו בובת סמרטוטים על חוט
אני לא בוחרת בכתיבה, היא בוחרת בי
קרבנות כתיבה אנחנו
[ליצירה]
מתקרבת, זה פשוט-
נגמר התנ"ך - נגמרה האנלוגיה. :)
האמת היא שזה לא אמור להיות קטוע בסוף. העניין הוא, אני מניחה, שבתור קוראת ציפית לנקודת שיא בגלל הפתיחה (כמו שהזכיר זר בסוגריים) "שאם הקיץ הוא כמו התנ"ך". ואין שורה תחתונה. אין סיכום, אין מסקנה. יש את ההשוואה הפשוטה הזו, וככה היא נותרת, עומדת בעינה ומותר לחשוב עליה מה שרוצים.
:)
[ליצירה]
אבל,
אבל אני עם ילד.
זה לא שיר התנתקות. זה לא, זה לא.
אני אישית לא קראתי פה את ההתנתקות כמטאפורה, אבל סיסמאות ההתנתקות וכן כמה עניינים שסביבה נמצאים פה כמטאפורה.
כך עפ"י ראותי.
[ליצירה]
החייכתני:)
בדיוק חזרתי עכשיו מ'חרשה'.
כולם שם יוצאי מרכז...
רק הערה קטנה:
"...במזל גדול שום כלי לא נשבר..."
לא עדיף לשנות לברוך השם או משהו בסגנון?
חביב מאוד.
אויש, נזכרתי-
זה הזכיר לי בהתחלה את הסיפורים על בתקה וקליקקו. מכיר? הוא גר בנתנקה והיא גרה בבית קל...