[ליצירה]
בסוף
ממש שמעתי הד לאחת הארספואטיקות הגדולות הגדולות ביותר בעיני, ומן הידועות שלהן:
"ואת תוגתו של הלב הכורע/יד כל במנוחה תמשש" (רחל).
יש לך אנלוגיות ממש נהדרות, ואת מפתחת אותן נפלא.
[ליצירה]
כנפי שחר,
כן. ואפילו יותר מזה
כמו קרבן המובל קרוע מבט אל מזבחו
לא מבין לא מחליט
נשלט כמו בובת סמרטוטים על חוט
אני לא בוחרת בכתיבה, היא בוחרת בי
קרבנות כתיבה אנחנו
[ליצירה]
מתקרבת, זה פשוט-
נגמר התנ"ך - נגמרה האנלוגיה. :)
האמת היא שזה לא אמור להיות קטוע בסוף. העניין הוא, אני מניחה, שבתור קוראת ציפית לנקודת שיא בגלל הפתיחה (כמו שהזכיר זר בסוגריים) "שאם הקיץ הוא כמו התנ"ך". ואין שורה תחתונה. אין סיכום, אין מסקנה. יש את ההשוואה הפשוטה הזו, וככה היא נותרת, עומדת בעינה ומותר לחשוב עליה מה שרוצים.
:)
[ליצירה]
אני חושבת שהתמונה הזו נראית מבויימת מדי, לא טבעית, מאולצת.
יכול להיות שזה באמת היה כך, הדגל על המדרכה, השלולית. לא זו הנקודה. בחרת לצלם את האובייקט מזוית לא כל כך מקורית, האור נפל לך עליו בצורה קצת מעצבנת- הדגל נראה נור בולט לעומת השאר, למרות שבשלב מסויים הוא הופך להיות שחוק ובזוי כמו המדרכה- וזה מוזר בעין. גם כל הכתמים מסביב, על הכביש, על המדרכה, לא הצטלמו כל כך טוב.
לא נורא, אולי בפעם הבאה.