[ליצירה]
בסוף
ממש שמעתי הד לאחת הארספואטיקות הגדולות הגדולות ביותר בעיני, ומן הידועות שלהן:
"ואת תוגתו של הלב הכורע/יד כל במנוחה תמשש" (רחל).
יש לך אנלוגיות ממש נהדרות, ואת מפתחת אותן נפלא.
[ליצירה]
כנפי שחר,
כן. ואפילו יותר מזה
כמו קרבן המובל קרוע מבט אל מזבחו
לא מבין לא מחליט
נשלט כמו בובת סמרטוטים על חוט
אני לא בוחרת בכתיבה, היא בוחרת בי
קרבנות כתיבה אנחנו
[ליצירה]
מתקרבת, זה פשוט-
נגמר התנ"ך - נגמרה האנלוגיה. :)
האמת היא שזה לא אמור להיות קטוע בסוף. העניין הוא, אני מניחה, שבתור קוראת ציפית לנקודת שיא בגלל הפתיחה (כמו שהזכיר זר בסוגריים) "שאם הקיץ הוא כמו התנ"ך". ואין שורה תחתונה. אין סיכום, אין מסקנה. יש את ההשוואה הפשוטה הזו, וככה היא נותרת, עומדת בעינה ומותר לחשוב עליה מה שרוצים.
:)
[ליצירה]
מצוין.
החדות והלחיצה על העפרונות שחזקה יותר בחתית התמונה (החזית הקרובה), לעומת הקווים העדינים יותר והצבעים החוורים יותר בחזית האחורית נותנים הרבה למחשבה, על החיים במדבר, ועל החיים בכלל.
[ליצירה]
אאוצ'
(זה על הירידה עם ה'אורות'.)
אבל את-
לכי, לכי... נבלעת בזרם.... כולנו מציירות אותו דבר, כותבות אותו דבר (החוֹלַם מעל ה-ו'...)...
יא אללה.
[ליצירה]
[תראו מה מצאתי:
תל אביב בלילה
________________
תורידי את הראש ונראה לך את העֹרֶף,
תדליקי את התנור ונתחיל שוב את החֹרֶף.
גהצי סדינֵי אספלט מקִמטֵי הנסיעה,
את כבר רִהַטְתְ רחובות בִּצְעקה.
תִלְשי את הכפתור מחֻלצת הדימויים,
זכרי שהמטפורה היא
גם קרטון מלא ביצים.
תראי את החלמון מצהיב
כשמש בגִבעון,
אחיו, אדון חלבון, מלבין את הירח
על דרך אילון.
אז בואי ונחליק רִקּוּד
אל תוך אותה מחבת,
ועל טִפּוֹת השמן נרתיח עוד משפט.
(רוני סומק).]
[ליצירה]
"...וכמו שזה קורה בזרם של נהר, או של רחוב, כשענף אחד נתקע מיד מצטופפים סביבו אחרים. זה החוק, זו הפיסיקה של התנועה בתוך זרם..."
(מישו לרוציתו. גרוסמן)