[ליצירה]
בסוף
ממש שמעתי הד לאחת הארספואטיקות הגדולות הגדולות ביותר בעיני, ומן הידועות שלהן:
"ואת תוגתו של הלב הכורע/יד כל במנוחה תמשש" (רחל).
יש לך אנלוגיות ממש נהדרות, ואת מפתחת אותן נפלא.
[ליצירה]
כנפי שחר,
כן. ואפילו יותר מזה
כמו קרבן המובל קרוע מבט אל מזבחו
לא מבין לא מחליט
נשלט כמו בובת סמרטוטים על חוט
אני לא בוחרת בכתיבה, היא בוחרת בי
קרבנות כתיבה אנחנו
[ליצירה]
מתקרבת, זה פשוט-
נגמר התנ"ך - נגמרה האנלוגיה. :)
האמת היא שזה לא אמור להיות קטוע בסוף. העניין הוא, אני מניחה, שבתור קוראת ציפית לנקודת שיא בגלל הפתיחה (כמו שהזכיר זר בסוגריים) "שאם הקיץ הוא כמו התנ"ך". ואין שורה תחתונה. אין סיכום, אין מסקנה. יש את ההשוואה הפשוטה הזו, וככה היא נותרת, עומדת בעינה ומותר לחשוב עליה מה שרוצים.
:)
[ליצירה]
הכל חוזר עליך.
[קצת יותר מאוחר באותו לילה. רחוב. חפץ הלך בכבדות. הוא נעצר במקומו, מסתובב לאט אחורה, רומז באצבעו למישהו בלתי-נראה להתקרב]
חפץ: בואו, בואו, חיים יקרים, זמן מבוזבז, בואו, אבא, אמא, ילדים, גננות, אופניים, עצים, שודדים וחנוונים, בואו ספרים, מכוניות משא, נמלי-ים, מלחמות, בחורות שמנות ורזות, מנהלים, ניירות, חלות ועייפות, בואו כולכם, התאספו סביבי ואנאם לכם נאום:
אורחים נכבדים. קטון קטונתי.
[מכופף ברכיו ומתכווץ]
קטון קטונתי.
[מתכופף עוד יותר. בטון של משחק]
מי ימצא אותי!
[מצחקק ובורח החוצה בברכיים כפופות וראש מושפל]
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
אני כנראה בדעת מיעוט, אבל הדס,
אני מרגישה שבזמן האחרון את מוותרת לעצמך וחבל. את יודעת לדרוש מעצמך יותר, לכתוב אמירות ברורות ונחרצות יותר, לחדש מעצמך יותר. הכתיבה הזו מתנהלת בתלמים מוכרים שנחרשו זה מכבר.
זה לא רע,
זה פשוט לא ממצה ולא מייצג את מה שאת מסוגלת באמת.