[ליצירה]
בסוף
ממש שמעתי הד לאחת הארספואטיקות הגדולות הגדולות ביותר בעיני, ומן הידועות שלהן:
"ואת תוגתו של הלב הכורע/יד כל במנוחה תמשש" (רחל).
יש לך אנלוגיות ממש נהדרות, ואת מפתחת אותן נפלא.
[ליצירה]
כנפי שחר,
כן. ואפילו יותר מזה
כמו קרבן המובל קרוע מבט אל מזבחו
לא מבין לא מחליט
נשלט כמו בובת סמרטוטים על חוט
אני לא בוחרת בכתיבה, היא בוחרת בי
קרבנות כתיבה אנחנו
[ליצירה]
מתקרבת, זה פשוט-
נגמר התנ"ך - נגמרה האנלוגיה. :)
האמת היא שזה לא אמור להיות קטוע בסוף. העניין הוא, אני מניחה, שבתור קוראת ציפית לנקודת שיא בגלל הפתיחה (כמו שהזכיר זר בסוגריים) "שאם הקיץ הוא כמו התנ"ך". ואין שורה תחתונה. אין סיכום, אין מסקנה. יש את ההשוואה הפשוטה הזו, וככה היא נותרת, עומדת בעינה ומותר לחשוב עליה מה שרוצים.
:)
[ליצירה]
שלום.
סוף סוף, אחרי הרבה שירים שלך,
אני מרגישה שאת מצליחה להביא משהו חדש וטוב, כמו שאת מסוגלת. עדיין יש מקום לליטוש (אולי אפילו לחלק לשירים נפרדים?), אבל הנה עומדת בפנינו במלוא תפארתה הדס המושחזת, המדוייקת, המפתיעה.
יופי יופי.
אשלח במסרישי משהו בעקבות הדימוי (הנפלא) "לגשת ולמות/ לגשתלמות/ באהבה אבשלומית כמעט."
(ואגב, למה את לא מנקדת? הפעם זה חסר במיוחד)