[ליצירה]
לא הבנתי
אתה בעצם טוען שהבית הוא מערכת כל כך עמוסה וטעונה בהקשרים, זכרונות וחוויות,
והנוכחות הזו כ"כ טעונה ומלאה, עד שהיא מייצרת שתיקות ופאסיביות אצל האנשים שחיים בסביבה הזו?
[ליצירה]
נחמד. יש פה כמה ביטויים שווי זיכרון, אבל הרעיון עצמו קצת גדול מדי על הקטע. הוא יכול היה להתמצות הרבה יותר.
מצד אחד, טוב שאתה פה. מצד שני, זאת תהיה היצירה הכי מוגבת ברשימת היצירות החדשות, ולא בהכרח הכי טובה. ומצד שלישי, אנשים כמוני מתלוננים (או שכבר לא) ולא מגיבים על חדשים. בהכללה, הכוונה.
לא משנה.
[ליצירה]
שוב אתם
כלום לא חשוב, כלום לא עוזר
כשעמירם והממזר
איש ברעו רוצים לסנוט
בחרוזים בלי מנגינות
אולי במקום סתם לדקלם
ומהשיר להתעלם
למדוני משהו מסעיר
על המסרים אשר בשיר?
ולעמדתי שלי: אורי - ממש אהבתי את המשקל. מורכב ועדיין מצלצל נהדר.
[ליצירה]
צר לי לאכזב...
אבל הביטוי "צוחקת כוכבים" נולד משמיעה לקויה של השורה "את קוטפת כוכבים" (כשזה עמוק, עמוק...).
ול-moonlight: אכן, מר, מר מאוד, שכל הטוהר הזה רחוק ממני כרחוק שמיים...
[ליצירה]
אני לא מאמין...
לאן הוויכוחים באתר הזה הידרדרו...
סתם הערה, טובי: יש לומר "אני אסביר" ולא "אני יסביר". אני לא נוהג לתקן אחרים, אבל הגוף-שלישי הזה עושה לי צמרמורת ומסריח מסיגריות. אתה מוזמן לחרוץ 'גרוע' על כל שורה שכתבתי פה אם הדבר יקל עליך, אבל אנא, כמי שמעיר לאחרים על תחביר, הימנע מלרכוש את הדקדוק שלך אצל ספקים מפוקפקים.
[ליצירה]
וואו, וואו, וואו
רעיה, את מדהימה.
איך הצלחת לקחת סיטואציה יומיומית - איזה יומיומית, אם תחשבו עליה, היא מתרחשת אלפי פעמים ביום - ולעשות ממנה סיפור עוצר נשימה. לא נראה לי שאני אוכל לעבור בזמן הקרוב ליד מגרש משחקים בלי לחפש את יונתן שעומד שם בפינה.
ואגב, זר זהב - אני לא חושב שהסיפור מדבר על ילד "חריג". הוא רגיל, אך נמצא בשוליים של הרגילות.
[ליצירה]
הרעיון בעיניי פשוט
אירוניה קיומית במיטבה.
רחל אינה יודעת שנגזר עליה למות בדיוק ברגע שבו יהיו לה 'בנים'. אולי אפילו אפשר לומר שכל יום שחולף עליה בעקרות, מאריך את חייה. והיא מוציאה מפיה משפט שמתברר כמופרך כל כך: בלי בנים אני מתה. הו לא, רחל: בלי בנים את חיה.