אולי את מתגעגעת אלי
רגע אחרי שאני הולך,
אולם אני מתגעגע אלייך
גם כשאת עדיין לידי.
לך, זו היודעת
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איך מיס פיבי אומרת? there's so many levels to this song אחד מהלבלס האלה באמת נגע ללבי [ליצירה]
- [ליצירה] **** פשוט אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] רסיס- איך התגעגעתי למילותיך. נפלא! - אבל ממך אי אפשר לצפות לפחות... [ליצירה]
- [ליצירה] יו... איזה יופי... [ליצירה]
- [ליצירה] אהממ, זו לא אמירה עצובה? [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] יו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 יו!!!!!!!!!!!!!!! אוי!! זה כ"כ נפלא!!!!!!!!!!!!!!!1 אוף. איפה זה שיגיד לי גם את זה??? איפה??? [ליצירה]
- [ליצירה] הו, הרגשה מוכרת.. איזה כיף לה. נתן אלתרמן כתב על זה פעם משהו, נראה לי. [ליצירה]
- [ליצירה] כ"כ מוכר וזה כ"כ מתסכל [ליצירה]
- [ליצירה] ממש טווח אפס, בחיי. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך... זה פשוט, איך לומר, כל כך... מאילו מעמקים זה מגיע? [ליצירה]
- [ליצירה] * בתור אחד שמבין ברסיסים, לא נותר לי אלא להזדהות... [ליצירה]
- [ליצירה] בלי שום כוונה ללגלג, זה הזכיר לי שיר שהופיע פעם במדור סאטירי: אני אמן השכנוע העצמי אני אמן השכנוע העצמי אני אמן השכנוע העצמי וכו' אז שיהיה לך בהצלחה! אני יודע שאת זקוקה לה! [ליצירה]
- [ליצירה] התלבטות: קשה לי להחליט מה יותר מוצלח - הקטע של אשה בצחוקה או התגובה של אחת מהצד. אגב, התכוונתי להחמיא לשתיכן. [ליצירה]
- [ליצירה] לזר אתה בהחלט מובן. אבל זה מה שיפה בעיניי בעולם הסיפורים. כבלי המשיכה אינם קיימים כאן, ואנו רשאים לעוף כאוות נפשנו. לא במשוגעים עסקינן? מדוע? אנשים נורמליים יש לנו מספיק בחיים הסובבים אותנו. בשביל זה אין צורך ליצור. ובעזרת אותם משוגעים אנו יכולים גם להבין, אם נסיר את ההקצנות, מה לא בסדר בחיים שלנו. [ליצירה]
- [ליצירה] עיקר שכחתי - סיפור מעולה, אהבתי אותו עוד לפני כולם (כשעוד היה פרוש בפישוט אברים על דף שהמליטה המדפסת של מקור ראשון). אבל - הוא היה יכול להסתדר היטב גם בלי הפיסקה האחרונה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, לא קיוויתי, כל כך קיוויתי, שאיש מהכותבים לא יהין לגרור אותנו אל תוך זה. כי זה כאב שאיננו מבינים, שלשווא ננסה לטעון כי אנו מזדהים עמו. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, וואו, וואו רעיה, את מדהימה. איך הצלחת לקחת סיטואציה יומיומית - איזה יומיומית, אם תחשבו עליה, היא מתרחשת אלפי פעמים ביום - ולעשות ממנה סיפור עוצר נשימה. לא נראה לי שאני אוכל לעבור בזמן הקרוב ליד מגרש משחקים בלי לחפש את יונתן שעומד שם בפינה. ואגב, זר זהב - אני לא חושב שהסיפור מדבר על ילד "חריג". הוא רגיל, אך נמצא בשוליים של הרגילות. [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון בעיניי פשוט אירוניה קיומית במיטבה. רחל אינה יודעת שנגזר עליה למות בדיוק ברגע שבו יהיו לה 'בנים'. אולי אפילו אפשר לומר שכל יום שחולף עליה בעקרות, מאריך את חייה. והיא מוציאה מפיה משפט שמתברר כמופרך כל כך: בלי בנים אני מתה. הו לא, רחל: בלי בנים את חיה. [ליצירה]
- [ליצירה] * אהבתי את הריצה הפראית על הלשון [ליצירה]
תגובות