ובלילה הארוך ההוא, לאחר שהקול הקטן שלחשש לי ניחומים כבר נצרד ואיבד את הקול, חמקתי חרש ממיטתי ויצאתי החוצה. את כל כוכבי שמיים כיסיתי במדבקות שחורות; על אדן חלוני הנחתי מלכודת עכברים ובה פירורי-צלילים, כדי שאם פייה קסומה תזמום להיכנס לחדרי, היא תימשך אל המלכודת וכנפיה ירוטשו; את השעון המעורר כיוונתי ליום שכבר חלף; ושבתי להתכרבל בשמיכתי ובייאושי, מוגן מפני רשעותן של תקוות.