ותאמר רחל
הבה לי בנים
ואם אין -
מתה אנוכי
ותהר רחל
ותמות בלדתה
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נקודה למחשבה! לא שמתי לב להקשר הזה עד היום. יש"כ [ליצירה]
- [ליצירה] שווה פירוט ופיתוח. נסה לספר לנו: מה זה זה בעצם אומר לנו? כלומר - זו התחלה. נקודה מעניינת למחשבה, אבל לא מצאתי שהיא מובילה אותי לאנשהו. אותך היא כן? אז כדאי לפזר עוד קצת סימנים על השביל... [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון בעיניי פשוט אירוניה קיומית במיטבה. רחל אינה יודעת שנגזר עליה למות בדיוק ברגע שבו יהיו לה 'בנים'. אולי אפילו אפשר לומר שכל יום שחולף עליה בעקרות, מאריך את חייה. והיא מוציאה מפיה משפט שמתברר כמופרך כל כך: בלי בנים אני מתה. הו לא, רחל: בלי בנים את חיה. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה יודע, אפשר לחיות ולמות בו זמנית. (זה שאתה נושם הופך אותך לחי רק מבחינה טכנית כך שהעקרות לא ממש חייתה אותה...) [ליצירה]
- [ליצירה] פששש... בהחלט מעורר מחשבה. [ליצירה]
- [ליצירה] ברצינות? למדי אותי איך עושים זאת! [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה, פשוט מעולה הייתי אומר שזו פארודיה מדויקת, אבל קשה לומר כך כי היא עולה בהרבה על המקור. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי אהבתי במיוחד את הניגודים בין הביטויים הקודרים בבית הראשון לבין המילים הססגוניות בבית השני. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד נחמד מאוד, אבל - יותר מדי דומה לסיפור של אסימוב על המחשב מולטיוואק, שיוצר שרשרת של אירועים כדי להביא להשמדתו שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] הציץ אתה כל כך צודק. גם בעיניי השורה הזו מעט מקלקלת את השורה, ולכן לאחרונה שיניתי אותה כשפרסמתי את השיר במקום אחר. כאן, אחרי חמש שנים שהמילים שקועות במקומן, נראה לי מיותר להתחיל ולהזיז אותן. אכן, האכלה בכפית. [ליצירה]
- [ליצירה] לא, לא אני לא מסכים. לא שייך לתת תגובה אחת בודדה על בציר כזה של עסיס נפלא. אז רק רציתי להגיד, כאן ועכשיו, ש - "כמה אני מרגישה ניכרת" הוא אחד המשפטים החזקים ביותר שקראתי מימיי. ובנימה מבוסמת הייתי אומר: "עווווווד!!! עווווווד!!!!" אך תגובתך שלך, הכותבת, העכירה את צלילות היין והפכה אותו לדם-ענבים (או דמעות ענבים). אויה. [ליצירה]
- [ליצירה] הו הו מקורי, מקורי מאוד. איך כתבת את זה? לאורך? לרוחב? [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה כתיבה נהדרת, זורמת בצורה בלתי-רגילה. [ליצירה]
- [ליצירה] נעתקה נשימתי ראוי היה האתר הזה לקום, ולא רק כדי שנקרא את השורה "איך הזמן נותן לרוח לפסל לי בפנים". נתת לי חומר למחשבה לשעה הקרובה... [ליצירה]
- [ליצירה] לאודיה הפצפונת: דווקא לא כיוונתי כלפי "הרוצחים הרומנטיים". הקטע הזה נכתב בעקבות מקרה של זוג מבוגרים שהתאבדו יחד, סתם כי לא רצו להגיע לשנות הדעיכה. אבל בהחלט ניתן לקרוא אותו גם כפי שאת קראת. הכל תלוי בתשובתה של "היא" אחרי הבית האחרון. [ליצירה]
תגובות