בחלומי חזרתי לתקופת הצנע. הצנע של הרגשות. שר הסעד הביט בי מתוך אשנב ותחב לידי את התלושים. שלושים גרם חמלה, חמישים גרם געגועים, מאה גרם התלהבות, עשרים גרם אהבה. זו היתה הקצבה החודשית שלי. "מה? זה הכל?", שאלתי אותו. "זה מה שיש", הוא ענה. "אבל בחודש שעבר קיבלתי הרבה יותר!" "תיזהר, ילד", ענה לי השר. "אתה כמעט חורג ממכסת הגעגועים שלך". "איך אני אמור להסתדר עם עשרים גרם אהבה? זה לא מספיק לכלום!", יבבתי. "הייתי מרחם עליך", הוא ענה, "אבל גם אני קיבלתי רק שלושים גרם של חמלה".