"... ועכשיו, אחרי אמש, אני כבר לא אוהבת את עצמי". "אני עדיין. מה קרה?" "אתמול הייתי מצבור מהלך של שגיאות, של רשעות, של סיאוב---" "די, די, לאף אדם לא מגיעה הלקאה עצמית כזאת" "זה עונש מועט. צריך לצלוב אותי. אתה לא מבין. אתה לא תבין. לעשות דברים איומים בלי לשים לב אפילו. אני לא מסוגלת כבר לאהוב את עצמי!" "ובכל זאת... אני עדיין כן. אפילו יותר" "יותר?! למה?" "כי עבר עוד יום". לאיש, שמאז שאני מכירה אותו, לימד אותי עם כל יום שעובר, לאהוב את עצמי יותר.