ויתרוצצו
הבנים-הפנים
בקרבי
(האחד מבעט לצאת בעוברי
על פני בית משתה
והאחר מפרכס בעוברי
לפני בית עלמין)
ואומר
אם כן
מי זה אנוכי
ולא הלכתי לדרוש את עצמי
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ---- פצל"ש כבר בתוך הבטן... רעיון. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאד... קצר וקולע [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר כצפוי [ליצירה]
- [ליצירה] רסיס לילה היטבת תאר שתי פנים... [ליצירה]
- [ליצירה] השיר יפה באמת כהרגלך... אני ממש משתדלת שלא להעיר אף פעם על כותרות וכו', אבל הכותרת הפעם - סכיזופרניה - מחטיאה קצת. סכיזופרניה אינה פיצול אישיותי או ריבוי אישויות. להפרעות אלה יש שמות אחרים. רק ליידע אותך, א כדי שתעשה עם זה משהו... [ליצירה]
- [ליצירה] לחתלתול, הערתך קולעת. אכן חשבתי על הביטוי והפסוק שהזכרת, אך שאיפה לבית עלמין מבטאת משהו קצת שונה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, כרגיל. אם אפשר, הצעה: אולי עדיף 'בית אבל', כדי שהאסוציאציה לפסוק "טוב ללכת לבית אבל מלכת אל בית המשתה" (קהלת ז,ב) תהיה בולטת יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] משובח בהחלט. [ליצירה]
- [ליצירה] . נהניתי! [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מעניין מאד.. וכתוב נאה שבוע טוב אסף [ליצירה]
- [ליצירה] הו, אלול, איזה מזל שאתה כאן! כבר חשבתי לפתוח ניק נוסף כדי לכתוב בו תגובה על המשפט הזה! אתה צודק, כמה שאתה צודק. אין קץ לבדידותה של יצירה בלי תגובה. אגב, לא תמיד. קורה לעתים שהכותב מרגיש מין גירוד מוזר בקצה האצבעות, והוא שולח אותו, חסר פשר כפי שהוא, על פני האתר. רק כדי להיפטר ממנו. [ליצירה]
- [ליצירה] אתם צוחקים, נכון? באמת לא הבנתם שהכוונה ל"גיבור ואיש מאבק"? אלא שהפתרון הזה רק פותח חידה נוספת: מהו איש מאבק? ואולי הכוונה לאיש העשוי אבק? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! לתת לכל הברה את הכבוד המגיע לה! [ליצירה]
- [ליצירה] לאורי היקר... התנסחתי בצורה ממש גרועה. אני מסכים - יותר ממסכים - שהכאב הוא אחד המנועים החזקים של הכתיבה, ובלעדיו יצירות רבות לא היו באות אל העולם אלא נשארות בעולם נשמותיהם של השירים. כל שביקשתי לומר הוא: המקרה הזה כל כך כואב, שקיוויתי שאף אחד לא יכתוב עליו, כדי שלא אצטרך לחשוב על הכאב הזה, שהוא גדול מכפי הבנתי. ולך, חיפושיה - השיר שלך יפהפה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי פשוט יופי. בשורות הראשונות תהיתי לעצמי, בשביל מה כל האצות האלה צריכות שיר משלהן. ואז מגיע ה"לך מפריע מאוד שהסלון לא מסודר" ומנחית מכה. ולחלק מהמגיבים מעלי - חבל לצלול יותר מדי לתהומות הנפש בשיר כזה, שאפשר פשוט להנות ממנו. אני הולך עכשיו לסלון כדי לראות באור חדש וכחלחל את ההרס ששורר בו. (קצת הזכיר לי את תיאוריו של עמוס עוז ב'סיפור על אהבה וחושך', בדבר המערכות הדמיוניות שהוא ניהל במסדרון ביתו) [ליצירה]
- [ליצירה] * אהבתי את הריצה הפראית על הלשון [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרף למעין... [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון בעיניי פשוט אירוניה קיומית במיטבה. רחל אינה יודעת שנגזר עליה למות בדיוק ברגע שבו יהיו לה 'בנים'. אולי אפילו אפשר לומר שכל יום שחולף עליה בעקרות, מאריך את חייה. והיא מוציאה מפיה משפט שמתברר כמופרך כל כך: בלי בנים אני מתה. הו לא, רחל: בלי בנים את חיה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! אל תיעלב, אבל אתה צריך להיות מורה. פשוט דרך נפלאה ומרתקת להעביר סוגיה מסובכת, ועוד להשאיר את ה'לומד' עם חיוך שלא יורד בכביסה! [ליצירה]
- [ליצירה] עמדתי לכתוב משהו... ואז גיליתי שג'ון כיוון לדעתי. נהדר! [ליצירה]
תגובות