הפגז שירית חלף דרכי והותיר חור נקי ועגול.
הרופא הציץ, האיר פנימה בפנס ואמר "האברים הפנימיים כלל לא ניזוקו". איזה אברים פנימיים, אמרתי לו, שום דבר כבר לא פנימי. עכשיו הכול בחוץ וכולם יכולים לראות. הוא שתק ורק זרק דרכי כדור נייר לפח.
אנשים החלו לנעוץ בי מבטים. לפעמים בהו בי, לפעמים בעדי. היו שהרהיבו עוז, התקרבו, הציבו מראה, התכופפו, ראו את עצמם משתקפים דרכי. בצד אחד הם, באמצע אני, בצד השני שוב הם, ובבואתם עוברת בי וחוזרת אליהם. היו שניסו להביט אל תוכי דרך החור מהפגז שאת ירית בי.
אחר כך כבר לא ראיתי אותך. הותרת חור נקי ועגול, אפשר לומר. רק שרוף קצת בקצוות.
תגובות