[ליצירה]
אני חושבת שהרקפות קצת הולכות לאיבוד בתשליל הזה. אם ממקדים את תשומת הלב בהן הן נראות טוב, אבל עם הסלעים והצמחים ברקע הן מאבדות מהיופי. כדאי לך לנסות שוב מזוית קצת שונה.
רעיון יפה!
[ליצירה]
הזווית הנכונה, השעה הנכונה, הצמח הנכון.
לא מבין גדול אני בנושאים חזותיים אך דבר אחד ייאמר לשבח התמונה:
נסה להשליל את התמונה ופרח הרקפת ייראה כמרגמה.
נהדר לי בעין.
פאתוס.
[ליצירה]
היי, ענק. נראה לי עדיף באמת שתעלה את התשליל, זה יהיה מגניב.
ואם יורשה לי, תשליל מסוג אחר..
תאורה ופוקוס לא משהו. בהיר מדי, הרקפת נבלעת ברקע, והפוקוס הוא בכלל על העלים הירוקים ולא על הפרח.
[ליצירה]
אהבתי כל כך ..
בחסידות יש מושג כזה שאחרי ה"אנחה" מגיע ההתעלות ... המחשת את זה יפה !!!!!
כשאדם נוגע בנקודה הפנימית של האמונה, משם הכל כבר שמח .. הוא מרגיש את עצמו שלם, לא משנה איפה הוא יהיה הרי הוא מחובר לנצח.
תודה ,שירלי
[ליצירה]
מאוד משעשע
וחוץ מאלה שעוצרות בלילה וממשיכות בלעדייך -
יש את אלה שעוצרים בלילה ולא נוסעים לכיוון שלך אבל יקחו אותך אתם שתשני אצלהם, ותמשיכי בבוקר...
[ליצירה]
רעיון נהדר
האדם כל כך קשור לאדמה, כל כך מחובר לשורשים.
וקשה לעקור את השורשים, קשה. כואב.
עם זאת הוא צריך ללכת. על האדם להתקדם, אדם לא יכול להשאר נעוץ במקום אחד, גם אם זה נחמד. אדם הוא יצור מהלך "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה"
עם הכאב האדם מכריח את עצמו לעקור את השורשים כדי שיוכל להתקדם, להתפתח.
מסר חשוב.
ציור יפה.
[ליצירה]
אוי אוי אוי
אתה ממזר...
כמה רחוק הלכת בשביל זה, תגיד לי?...
יש דבר כזה אצלך בשכונה.
(אני מקווה שאתה מכיר אותה טוב מספיק בשביל לדעת על מה אני מדבר...)
עניי עירך קודמים...
[ליצירה]
אוי, אוי.
יהי רצון שמסירות הנפש של מגיני הארץ יֵראה לפני ה' ויגאל אותנו במהרה...
לעידוד, הנה משהו שתלו אצלנו -
ילקוט שמעוני שמות - פרק כ - רמז רצב:
"ר' נתן אומר לאוהבי ולשומרי מצותי אלו שהן יושבין בארץ ישראל ונותנים נפשם על כל המצות. 'מה לך יוצא ליהרג?' 'על שמלתי את בני.' 'מה לך יוצא לישרף?' 'על שקריתי בתורה.' 'מה לך יוצא ליצלב?' 'על שאכלתי מצה.' 'מה לך לוקה מאה פרגול?' 'על שנטלתי את הלולב.' ואומר: 'אשר הוכיתי בית מאהבי' - המכות האַלַה גרמו לי לאהוב לאבי שבשמים:"