אני חושבת שהרקפות קצת הולכות לאיבוד בתשליל הזה. אם ממקדים את תשומת הלב בהן הן נראות טוב, אבל עם הסלעים והצמחים ברקע הן מאבדות מהיופי. כדאי לך לנסות שוב מזוית קצת שונה.
רעיון יפה!
[ליצירה]
אני חושבת שהרקפות קצת הולכות לאיבוד בתשליל הזה. אם ממקדים את תשומת הלב בהן הן נראות טוב, אבל עם הסלעים והצמחים ברקע הן מאבדות מהיופי. כדאי לך לנסות שוב מזוית קצת שונה.
רעיון יפה!
[ליצירה]
נו, באמת
ברוך הבא לממזר פרחים
שחזר אלינו לביתו החמים
ופתאום מה זה שאנו שומעים
מפחד הוא מיריות מפני זעם הקוראים
ואיני רוצה להֵיראות טיפש - אך אעיר
שלא הבנתי את זה השיר
חוזר החיל ממלחמת חברון
שמהרה נְיָישבָהּ, אמן, כן יהי רצון
וכותב לנו כאן על פחד מרובים
שלנו, ולא של המחבלים
תנוח דעתך מר פרחים היקר
ידידיך אנו בחם ובקר (נכון זה נשמע משפט של ד"ר סוס?)
אנחנו אתך בכל צעד ושעל
ולא נבגוד, ולא נמעול מעל
רוצים אנו שתנצח שם ת'מלחמה
ותחזור לחרוז חרוזיך לשמה
ובאשר לעלמה הרחוקה מרב
שתחזור מהרה למרות השרב
ודאי שכולנו מלאי תודה
לה ולאביה המשורר הנודע
רק ברכה והצלחה להם נאחל
וגם לנו. מהרה יבוא הגואל
[ליצירה]
109
למרות שכעת עכשיו
לא חג שתאהב מרב
(ואולי בכל זאת תחבב
כי שיחה מלב אל לב
תוכל להעניק לאב היקר
לא רק מבעד לשפוף הקר)
צריך לכתוב לבקשתו
של אורינו ירום הודו
אז הנה הוא זמן שמחתנו
המתאים מאוד לשרשורינו
הכרויות ואירוסין נידונו לרוב
ובחג מתארס חברי הטוב
(טוב, הוא לא הטוב הכי
כמו זה שהוא ממש אחי
אבל גם אותו אני אוהב
מאד מאד מכל הלב)
ואם כבר כאן ארים קולי
שכחתם את מ"פ שלי
(של כולנו הוא, האיש הטוב
אך חרוז צריך לכתוב)
הבטחנו לו את מאה עשרים
כאן באבי השרשורים
ואם נטמון בצלחת ידינו
ולא נכתוב לידידינו
כיצד יכתוב ראשון המגיבים המשוררים
את התגובה הנכבדה המאה ועשרים?
תגובות