[ליצירה]
אוי, אוי.
יהי רצון שמסירות הנפש של מגיני הארץ יֵראה לפני ה' ויגאל אותנו במהרה...
לעידוד, הנה משהו שתלו אצלנו -
ילקוט שמעוני שמות - פרק כ - רמז רצב:
"ר' נתן אומר לאוהבי ולשומרי מצותי אלו שהן יושבין בארץ ישראל ונותנים נפשם על כל המצות. 'מה לך יוצא ליהרג?' 'על שמלתי את בני.' 'מה לך יוצא לישרף?' 'על שקריתי בתורה.' 'מה לך יוצא ליצלב?' 'על שאכלתי מצה.' 'מה לך לוקה מאה פרגול?' 'על שנטלתי את הלולב.' ואומר: 'אשר הוכיתי בית מאהבי' - המכות האַלַה גרמו לי לאהוב לאבי שבשמים:"
[ליצירה]
רעיון נהדר
האדם כל כך קשור לאדמה, כל כך מחובר לשורשים.
וקשה לעקור את השורשים, קשה. כואב.
עם זאת הוא צריך ללכת. על האדם להתקדם, אדם לא יכול להשאר נעוץ במקום אחד, גם אם זה נחמד. אדם הוא יצור מהלך "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה"
עם הכאב האדם מכריח את עצמו לעקור את השורשים כדי שיוכל להתקדם, להתפתח.
מסר חשוב.
ציור יפה.
[ליצירה]
לא מסכים
אם אני אוריד את הלהפך אז המשפט יאבד את התסמיך העגמומי שהיה לו בראשית דרכו.
חוץ מזה גם ההפך הוא נכון.
וחוץ מזה שלושת השבועות עכשיו, ואם אני אוריד את הלהיפך אתם תשמחו, אז אני לא אעשה את זה.
תגובות