[ליצירה]
יפה מאד
ממש אהבתי את כל הקטע
אבל שתי הערות:
1. היה יכול להיות נחמד להתייחס למספר 0 שהוא המצאה מאוחרת, גילו אותו הרבה אחרי המספרים הטבעיים. הוא המצאה דמיונית. מעניין אותי מה היית כותב על זה.
1.4142135623... לגבי המשפטים בהתחלה - מה הקשר? את השני הצלחתי לקשר לאוטובוס הצפוף, אבל המשפט הראשון? אולי זה קשור לזה ש42 הוא הגימטריא של אוי ואבוי?
[ליצירה]
אני חולק על ממזר בעניין החזרה על המילים "בין מנחה לערבית" בתחילת ובסוף כל שורה. אני מוצא שזה מוסיף.
אבל אני מסכים אתו שאין תחושה שהמשפט האחרון סוגר את העסק.
וברור שהכוונה לקֶשֶר, ואז צריך להחליף בתולה. מניין הגעת לקריאה קָשָר?
[ליצירה]
109
למרות שכעת עכשיו
לא חג שתאהב מרב
(ואולי בכל זאת תחבב
כי שיחה מלב אל לב
תוכל להעניק לאב היקר
לא רק מבעד לשפוף הקר)
צריך לכתוב לבקשתו
של אורינו ירום הודו
אז הנה הוא זמן שמחתנו
המתאים מאוד לשרשורינו
הכרויות ואירוסין נידונו לרוב
ובחג מתארס חברי הטוב
(טוב, הוא לא הטוב הכי
כמו זה שהוא ממש אחי
אבל גם אותו אני אוהב
מאד מאד מכל הלב)
ואם כבר כאן ארים קולי
שכחתם את מ"פ שלי
(של כולנו הוא, האיש הטוב
אך חרוז צריך לכתוב)
הבטחנו לו את מאה עשרים
כאן באבי השרשורים
ואם נטמון בצלחת ידינו
ולא נכתוב לידידינו
כיצד יכתוב ראשון המגיבים המשוררים
את התגובה הנכבדה המאה ועשרים?
[ליצירה]
נו, באמת
ברוך הבא לממזר פרחים
שחזר אלינו לביתו החמים
ופתאום מה זה שאנו שומעים
מפחד הוא מיריות מפני זעם הקוראים
ואיני רוצה להֵיראות טיפש - אך אעיר
שלא הבנתי את זה השיר
חוזר החיל ממלחמת חברון
שמהרה נְיָישבָהּ, אמן, כן יהי רצון
וכותב לנו כאן על פחד מרובים
שלנו, ולא של המחבלים
תנוח דעתך מר פרחים היקר
ידידיך אנו בחם ובקר (נכון זה נשמע משפט של ד"ר סוס?)
אנחנו אתך בכל צעד ושעל
ולא נבגוד, ולא נמעול מעל
רוצים אנו שתנצח שם ת'מלחמה
ותחזור לחרוז חרוזיך לשמה
ובאשר לעלמה הרחוקה מרב
שתחזור מהרה למרות השרב
ודאי שכולנו מלאי תודה
לה ולאביה המשורר הנודע
רק ברכה והצלחה להם נאחל
וגם לנו. מהרה יבוא הגואל
תגובות