ייתכן שלא לזאת כיוון המשורר, אבל אני מרשה לעצמי...

חנוכה, חנוכה, חג יפה כל כך -

חג שנפגשים ביפיפיותו של יפת.

אוי ליפת שנטש את אהלי תורת השם,

יכלו הכלים שקמו על יוצרם,

שרגא בלא נורא מאי אהני?

מתיימרים להיות חדש ללא ישן,

ובאמת ישנים הם ואף חדש אין בקרבם.

חג בו אחזה התורה בכלי מלחמה,

השונים מרגילותהּ, מנעם מלחמת התורה.

נוצחו הגיבורים בידי חלשים, גיבורי הרוח,

זכתה העגלה המלאה על פני הריקה.

אור חביב מסביב, גיל לילד רך -

את היופי, גילינו, שאי אפשר להחזיק בו לבדו,

יש להאיר אותו באור חבי"ב,

אורן של כ"ב אותיות התורה הקדושה,

אז ינצח הנצח את הרגע,

יפלו הקליפות בפני הפרי הבשל.

מחברים אנו את אש התורה אל הנר הכבוי,

אז ישמח הרך, הנימול לשמונה, בהבטל גזרתו,

ברון יכנס לחיק עמנו.

חנוכה, חנוכה, סביבון סֹב סֹב -

ובעוד נצחוננו, הפעם, נרכש בחניתות ובחרבות,

ובטכסיסי מלחמה נצחו הצדיקים את הרשעים,

נזכור שלא במקרה חנו בכ"ה,

ונכריז "נס גדול היה פה".

סב נסוב, סב נסוב, מה נעים וטוב -

מארבע קצוות יתאחד זה המפשט, על ידי הסיבוב.

וכשנזכור את סבת הסיבות,

המסובב,

ומכריע, היכן ייפול הגורל, כאן,

על הארץ,

יאמרו שם ויפת:

"הנה מה טוב

ומה נעים

שבת אחים..."