"יודו לה´ חסדו ונפלאותיו לבני אדם" (תהלים ק"ז)
"ילד, למה אינך בוכה?" "איני בוכה," שח להם בתום, "משום שאיני עצוב.".
+++
נהרות האיתן שצפו בזעם וניסו פעם נוספת להתקדם. כבכל פעם, התנפצו על הסכר הגדול שעמד בדרכם, והמים נאגרו במקום.
@@@
´אתה עצור´. כך אמרו לי. ´למה שלא תזרום יותר? תתנהג בצורה יותר משוחררת.´. עצות. אבל זה לא חסר לי, אני מרגיש מצויין כך. ´אתה עצור´, כך אמרו. רצו שאני אעשה תרגילים שישחררו אותי, להתנהג בצורה משוחררת. אז עשיתי.
@@@
הסכר הבחין שהמים שוצפים. הוא ידע שצריך מים בצד השני. אבל לא, הוא לא יתן להם לעבור. הוא התחיל לעשות קולות של מים זורמים, כדי שיחשבו שהכל בסדר. אבל הוא לא חשב על זה, שאין תחליף למים חיים.
@@@
´תהיה משוחרר יותר´, אמרו. ואני תוהה, מה הם רוצים?
ואז נמאס. כמה אפשר לשחק? כמה אפשר לשקר? למה לעשות מה שלא נח כי כולם חושבים שזה טוב לי? אני לא מפנים רגשות, אין לי רגשות! כך פרצה זעקה מגרוני. ופתאום, הכל נראה אחרת.
@@@
הסכר נפרץ וגל אדיר שנאגר מאחוריו זרם קדימה בפראות. לאט לאט נרגע הגל, והסכר ידע, שוב לא יסגור את עצמו. לא סכר ייבנה עכשיו, כי אם מערכת תיעול.
@@@
משנמצא הרגש, אפשר להתחיל לעבוד אתו. ה´ יעזור להתקדם לכיוון הנכון ולא, חלילה, שוב להתקע. אך כעת, שהעולם כה חי וצבעוני, ששירת הבריאה נמצאת, חבויה-גלויה מאחורי כל פינה, כמה תקלות כבר יכולות להיות?
+++
"ילד, למה אתה בוכה?" "אני בוכה," שח להם בין יבבה ליבבה, "משום שאני שמח.".
תגובות