פעם אחת, ילד אחד, הגיע הביתה בפנים חמוצות. הוא פתח את הדלת והיא חרקה, אז הוא חשב: "זה עשה רעש נוראי". כשהוא הניח את התיק על הרצפה, התיק נפל, וכל מה שהיה בפנים התפזר על הרצפה, "אוף, עכשיו אני צריך לאסוף הכל". הוא נכנס למטבח לאכול ארוחת צהרים והיה חשוך. "איזה מעצבן האור הזה, איפה המתג כבר?" הוא נתקע בכסא, "אך, מי שם פה את הכסא הזה?" הוא הדליק את האור וישב לאכול. האוכל לא היה טעים כל כך, "יופי, עכשיו אין לי מה לאכול". היו עוד דברים במקרר, אבל הוא לא רצה לאכול אותם, או להסתכל עליהם בכלל. "עכשיו אין לי אוכל בכלל ואני אהיה רעב עד הערב". הוא הלך לעשות שיעורי בית, אבל הוא לא כל כך הצליח. הוא עוד יותר כעס. ואז...

הגיעה אחותו וחיוך על פניה, / נראה את הדברים דרך עיניה,
היא נכנסה אל הבית ושמעה חריקה, / חשבה: "איזה יופי, שרקה לי שריקה"
כשהניחה את הילקוט והכל נשפך מהתיק, / "מסכנים, רוצים לנשום, היה להם מחניק"
נכנסה למטבח החשוך והקודר, / "מה זה, מחבואים? מי פה מסתתר?"
בחושך נתקלה בכסא וחשבה: / "מסלול מכשולים, הזהירות חשובה."
הדליקה את האור וישבה לאכול, / "אוי! למה יש לזה טעם של חול?"
אז קמה והוסיפה מלח ותבלינים, / "עכשיו אני כמו מלכה עם מאכלים מצויינים."
ישבה להכין את שיעורי הבית הקשים, / "לא הצלחתי – אנסה שוב, לא מתייאשים."
ראתה את האח יושב כועס בקצה החדר, / "מה עבר עליך ,מה קרה? האם הכל בסדר?"
ענה: "קרה דבר איום ונורא, / העליב אותי חבר - אני מרגיש ממש רע.
אבל את ממש שמחה באופן מיוחד / נראה שהיה לך יום נחמד."
"עזרתי לחברה שהיתה לה צרה, / כשאמרה תודה, לבי נמלא שירה.
חבל שתכעס ותשב לבד, / תנסה לחשוב על דבר נחמד.
יפה מסביב, יום חמים, השדה פורח, / אין עננים – בלילה נראה את הירח!
נשום עמוק, הרגע, חפש את הטוב מסביב, / גם יום חורף יהפוך לך לפתע לאביב"
נשם נשימה, ונרגע, כמה שהיה ביכולתו, / הסתובב, וניסה לעשות כעצת אחותו,
ואז כשהוילון התעופף ברוח ופגע בפניו, / חשב לעצמו: "הוא ליטף אותי על האף איזה שובב".