תצרף, למי שלא יודע, זה פאזל, אבל בעברית. אחותי עושה הרבה כאלה, הסוג הגדול עם 2500 חלקים ויותר (והרבה יותר). כשהיא גומרת היא ממסגרת אותם ותולה בבית, זה נחמד. ראיתי אותה עובדת על זה, גם ניסיתי קצת בעצמי, וגיליתי כמה דברים נפלאים שאפשר ללמוד מתמונה פשוטה שהתחלקה להרבה חלקים קטנים. ראשית, כל חלק שונה מחבירו אין שני חלקים זהים, על אף שיש רבים שהם דומים. פעם היה לאחותי פאזל של דולפינים בים - כחול על כחול, ובכל זאת כל חלק היה שונה, מיוחד. לכל חלק יש את המקום המסוים שלו ואם ננסה להכניס חלק אחד למקום של חלק אחר הוא פשוט לא יכנס. אם ננסה להכריח אותו, בכח, יתכן שנצליח אבל זה ייצור בלגן נוראי. קודם כל, רואים מיד שהוא לא במקום, וגם אם זה נראה טוב עכשיו - מאוחר יותר המקום שלו יהיה ריק ולא נצליח להתאים לשם אף חלק אחר, בקיצור, מסובך. גם רואים שלא כל אחד יכול להסתדר בכל מקום כל אחד נמצא במקומו שלו, וקשור לאלה הסובבים אותו. אם מישהו ינסה להיות מקושר לכולם בבת אחת - זה לא יעבוד, אין מקום. אבל אם כל אחד יתחבר בצורה הטובה ביותר לאלה שמסביבו, במבט כללי כולם מחוברים אחד לשני, גם אם לא ישירות. אולי יש יחידי סגולה שיכולים באמת להיות מחוברים לכל העולם ביחד, אבל מעטים. דבר נוסף הוא, שעל מנת לחבר בין שני חלקים, גם אם הם אמורים להתחבר, צריך לעשות את זה במקום הנכון, בדיוק איפה שכל אחד משלים את השני - רק כך הם יוכלו להיות ביחד. כשבונים פאזל, הצורה הפשוטה היא קודם למצוא את החלקים ששייכים למסגרת ולבנות אותה, ואח"כ למלא אותה. אפשר לראות שבשביל לבנות משהו חזק זה לא יעיל להתחיל מאפס ולא לדעת לאיזה כיוון הולכים. צריך קודם לבנות מסגרת ולמלא אותה בשיטתיות. על המכסה של הקופסה יש תמונה שאפשר להשתמש בה כדי לדעת מה צריך לצאת בסוף. לעבוד בלי זה יכול להיות קשה מאוד, אפילו כמעט בלתי אפשרי. לשמחתנו, בורא עולם נתן לנו תמונה כוללת של המציאות - התורה על כל חלקיה, בהדרכה זו ודאי יהיה הרבה יותר קל לבנות נכון את העולם. ולבסוף, כדי לחבר את כולם, את כל החלקים הקטנטנים, לתמונה אחת גדולה, צריך מאמץ, השקעה. הפאזל לא יושלם אם נעמוד בצד ונדבר על זה שהוא צריך להבנות. צריך לקחת חלק חלק, לעבוד קשה, למצוא להיכן הוא שייך, להניח אותו שם ולהתקדם הלאה. אין פתרון קסמים. צריך דם יזע ודמעות, כשרון ונחישות בשביל שכל זה יצא לפועל. כך בכל דבר בחיים. בהצלחה.