בקיץ בקרתי במערת הנטיפים, הסבירו לנו איך נוצר נטיף - טיפה שספגה גיר נכנסת למערה דרך סדק בתקרה, שם היא משאירה קצת מהגיר ונופלת ארצה, שם היא משאירה עוד קצת גיר. לוקח המון שנים והמון טיפות, אבל בסוף נוצר נטיף גדול שיורד מתקרת המערה, וזקיף על הקרקע שמטפס לעברו. המחשבה הראשונה שלי היתה "מה רבו נפלאותיך ה'!". זה ממש מדהים, נטיפים וזקיפים, גדולים וקטנים, בשלל צורות ובשלל צבעים. עם קצת דמיון אפשר למצוא שם אנשים, חיות ובניינים, ממש כמו בעננים. ראיתי את כל זה וחשבתי עלינו. נזכרתי במה שאמר רבי טרפון: "לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להבטל ממנה", טיפה אחת לבדה לא יכולה ליצר נטיף שלם. היא אפילו לא יכולה לגרום לנו לשים לב שמשהו השתנה. אבל הרבה ביחד, יכולים ליצור משהו יפהפה. זה יכול לקחת הרבה זמן, אבל אם כולם יבואו יחד וכל אחד ישקיע מעצמו רק קצת בסוף יהיו לנו יצירות נפלאות. כל אחד מאיתנו לא צריך לעשות הכל, אבל אף אחד לא יכול לנער מעליו את האחריות לחלקו.