בהשראת המשפט "התמוטטות" של נשמת כל חי.
(הרעיון נשאר, ניסחתי קצת אחרת...)
שמחה מאדם יקר מאירה בי אלפי שמשות,
דבר ששמחה מאלפי אנשים לא יכולה לעשות.
ולהיפך...
אם אני אוריד את הלהפך אז המשפט יאבד את התסמיך העגמומי שהיה לו בראשית דרכו.
חוץ מזה גם ההפך הוא נכון.
וחוץ מזה שלושת השבועות עכשיו, ואם אני אוריד את הלהיפך אתם תשמחו, אז אני לא אעשה את זה.
[ליצירה]
לא מסכים
אם אני אוריד את הלהפך אז המשפט יאבד את התסמיך העגמומי שהיה לו בראשית דרכו.
חוץ מזה גם ההפך הוא נכון.
וחוץ מזה שלושת השבועות עכשיו, ואם אני אוריד את הלהיפך אתם תשמחו, אז אני לא אעשה את זה.
[ליצירה]
רעיון נהדר
האדם כל כך קשור לאדמה, כל כך מחובר לשורשים.
וקשה לעקור את השורשים, קשה. כואב.
עם זאת הוא צריך ללכת. על האדם להתקדם, אדם לא יכול להשאר נעוץ במקום אחד, גם אם זה נחמד. אדם הוא יצור מהלך "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה"
עם הכאב האדם מכריח את עצמו לעקור את השורשים כדי שיוכל להתקדם, להתפתח.
מסר חשוב.
ציור יפה.
[ליצירה]
יפה מאד
ממש אהבתי את כל הקטע
אבל שתי הערות:
1. היה יכול להיות נחמד להתייחס למספר 0 שהוא המצאה מאוחרת, גילו אותו הרבה אחרי המספרים הטבעיים. הוא המצאה דמיונית. מעניין אותי מה היית כותב על זה.
1.4142135623... לגבי המשפטים בהתחלה - מה הקשר? את השני הצלחתי לקשר לאוטובוס הצפוף, אבל המשפט הראשון? אולי זה קשור לזה ש42 הוא הגימטריא של אוי ואבוי?
תגובות