משהו קטן לכבוד ט"ו בשבט
"עץ חיים היא למחזיקים בה"
"אל יאמר... אני עץ יבש"
(תנ"ך, שם, שם)
----------------------------------------------------------
יצאתי מהבית והסתובבתי לי בטבע (בחצר האחורית), הסתכלתי על הנוף, וחשבתי כמה מחשבות שלעניות דעתי קשורות במשהו לט"ו בשבט.
ראיתי עץ, שעמד שם בצד. הוא היה כולו חום-אפור, וקשה. רק גזע וענפים היו לו, אף לא עלה אחד, ירוק ורענן, שיכול היה להצביע על איזושהי חיות שקיימת בעץ. זה מה שראיתי במבט ראשון. כשהתקרבתי, גיליתי שיש בו עוד משהו שלא ראיתי בהתחלה. ניצנים נראו, קטנים קטנים, אפשר לראות אותם רק בהתבוננות מעמיקה, לא סתם ככה. הם היו רבים מספור, כן, אותם שלא ראיתי בתחילה, כשהתקרבתי ראיתי שהם ממלאים את כל העץ, ובכל זאת רואים אותם רק מקרוב. כשראיתי אותם הבנתי, ידעתי, שהחורף מגיע לקצו. עכשיו תחילת הפריחה - אלה הקטנים גדולים יהיו.
חשבתי לי שזה אומר על עצמי, ועל כל אחד, שגם אחרי שהייתה למישהו תקופה קשה, שבה ההרגשה הייתה כזו של חוסר חיים, והכל מבחוץ נראה אפור ומת, תקופה כזו נגמרת ומתחילים חיים חדשים. הייתה חיות נסתרת בפנים, שלא יכלנו לראות בכלל. ובמבט שטחי זה עדיין כך. אבל אם מסתכלים מקרוב רואים שיש בנו כוחות קטנים שמחכים שנפעיל אותם, שנטפח אותם שנְגַדֵּל אותם ונִגְדָל אִתם. העץ שרד את כל החורף בשביל הרגע הזה שבו הוא ישוב לפרוח. וכל אחד, אם יחזיק מעמד ולא יוותר, תגיע לו תקופה של פריחה וגדילה, ובע"ה בסוף יראה פירות.
המשכתי לטייל, וראיתי שיח שבאמצעו היה תקוע עמוד חשמל. עמוד ישן כזה, מעץ. גם באמצע החורף אפשר לראות עד כמה הוא יבש. העץ הזה ממש מת לגמרי, אין לו סיכוי. ברגע הראשון נתמלאתי כעס עצום, באמצעו של שיח חי, שאפשר לראות את החיות והלחות גם בחלקים שהם לא ירוקים, הענפים, אפשר לראות שיש בהם משהו, והעמוד הזה נמצא כאן באמצע ו... פשוט לא שייך. הקב"ה ברא לנו שיח נפלא, בא אדם, ושם באמצע עמוד יבש שהוא הכין - זה נשמע לכם נורמלי?!
אבל התבוננתי, וחשבתי, ונראה לי שגם מזה יש מה ללמוד. נזכרתי במדרש ( על ר´ עקיבא ששאל אותו טורנוסרופוס הרשע אם מעשיו של ה´ נאים יותר או מעשיו של האדם נאים יותר. ענה ר´ עקיבא שמעשיו של האדם נאים יותר, והביא דוגמה מעוגות שהן יותר טובות מהשבלים שגדלים בשדה. וגם כאן שמתי לב שאפשר להגיע למסקנות שונות ע"י התבוננות מעמיקה. במבט חיצוני אין חיות בעמוד הזה, כולו יבש, אבל בעצם העמוד הזה לא עומד סתם, הוא מחזיק חוטים, שיש בהם מעין חיים - זרימה של חשמל. כח חזק כל כך נשען על עץ ישן זה. כך לפעמים חושב האדם שמעשיו הרסו את העולם, ה´ ברא עולם מתוקן, נשמה טהורה, והאדם קלקל. אבל זה לא מדויק. אם יסתכל האדם על המצב הכללי, התמונה השלמה, יראה שכל דבר שנראה מת, אוחזים בו חיים חדשים, ואם אנחנו לא נמצא, ה´ בטוח יודע שזה שם - לכן אפשר לשוב בתשובה על כל דבר. לא כל דבר שנראה רע, הוא באמת כזה - לפעמים הטוב מסתתר קצת יותר עמוק.
ט"ו בשבט שמח
