הזווית הנכונה, השעה הנכונה, הצמח הנכון.
לא מבין גדול אני בנושאים חזותיים אך דבר אחד ייאמר לשבח התמונה:
נסה להשליל את התמונה ופרח הרקפת ייראה כמרגמה.
נהדר לי בעין.
פאתוס.
היי, ענק. נראה לי עדיף באמת שתעלה את התשליל, זה יהיה מגניב.
ואם יורשה לי, תשליל מסוג אחר..
תאורה ופוקוס לא משהו. בהיר מדי, הרקפת נבלעת ברקע, והפוקוס הוא בכלל על העלים הירוקים ולא על הפרח.
[ליצירה]
הזווית הנכונה, השעה הנכונה, הצמח הנכון.
לא מבין גדול אני בנושאים חזותיים אך דבר אחד ייאמר לשבח התמונה:
נסה להשליל את התמונה ופרח הרקפת ייראה כמרגמה.
נהדר לי בעין.
פאתוס.
[ליצירה]
היי, ענק. נראה לי עדיף באמת שתעלה את התשליל, זה יהיה מגניב.
ואם יורשה לי, תשליל מסוג אחר..
תאורה ופוקוס לא משהו. בהיר מדי, הרקפת נבלעת ברקע, והפוקוס הוא בכלל על העלים הירוקים ולא על הפרח.
[ליצירה]
יפה מאד
ממש אהבתי את כל הקטע
אבל שתי הערות:
1. היה יכול להיות נחמד להתייחס למספר 0 שהוא המצאה מאוחרת, גילו אותו הרבה אחרי המספרים הטבעיים. הוא המצאה דמיונית. מעניין אותי מה היית כותב על זה.
1.4142135623... לגבי המשפטים בהתחלה - מה הקשר? את השני הצלחתי לקשר לאוטובוס הצפוף, אבל המשפט הראשון? אולי זה קשור לזה ש42 הוא הגימטריא של אוי ואבוי?
[ליצירה]
אני חש בבלבול, וקצת עצב.
עם מוסיקה ברקע.
לדעתי, השיר נותן תחושה של נחמה.
למרות הסוף, שעדיין אינו שלם, המוסיקה לוקחת אותו בכיוון הנכון.
נהנתי!
תודה
[ליצירה]
טעות מצערת
נראה שאורי קצת נחפז
להגן על היקר לו אף מפז
כוונתי ודאי לפרטיות
שנשמרה ללא לאות
ועתה בבוקר צח
[אולי היה זה ערב זך?]
בטעות המשורר
חרז היכן הוא מתגורר
הן לא מ. זר פרחים גילה
לאן לשלוח חבילה
ההפך כאן הוא הנכון
אכתוב את זאת בבטחון
אורי סתם רצה לחרוז
אולי מיהר גם לארוז
ולכן שיינקין כתב
כשהתכוון לבית מרב
לא היה כאן רמז כלל
רק חרוז תמים ודל
ובאותה מידה, או בכפליים
יכל לכתוב ירושלים
אך החרוז עליו העיב
לבחור בצפון תל אביב
ואורי אז בחפזונו
להסתיר את ארמונו
גילה קבל עם ועדה
שיש צדק בחריזה
וכך יצא שהוא עצמו
הסגיר אלינו את מיקומו
לא לחינם אחד טען
"החיפזון מן השטן"
ובמחילה נעבור נושא
מיצינו כבר ת'ענין הזה
רציתי להגיד לכם
רק משהו לגבי השם
נכון שכאן ובעוד הרבה
מקומות, אני קצת מתחזה
וכותב לי בשם עט
ולא השם שְלי באמת
למרות שיש לכך סיבה
יש לי החלטה די חשובה
והיא שלא אסתיר בכח
ולא בשכל ולא במח
את זהותי, אלא אנסה
ולא נורא אם יתגלה
איני נוטר טינה או כעס
רצון לנקום, להשיב לו מעש
אני שמח על כל מה שקרה
ואשתדל רק להוסיף שמחה
אני רוצה עוד להתנצל
בפני כל מי שהתעצל
ודילג שורה או שתיים
וחיפש קצת בשוליים
מילה שלי על שידוכים
על שאיפות וחיכוכים
על כלות וחתנים
שכאן עוברים ומתכננים
את חופתם עם השלובים
בדתיים של השכנים
אך לי יש כלל מול המחשב -
לא מבין, אז לא כותב!
נ.ב.
אם כבר כל הדתיים
השתלבו בחוק מתאים
נראה אם זה אכן יפעל -
מי אותי מכיר בכלל?
[ליצירה]
אני חולק על ממזר בעניין החזרה על המילים "בין מנחה לערבית" בתחילת ובסוף כל שורה. אני מוצא שזה מוסיף.
אבל אני מסכים אתו שאין תחושה שהמשפט האחרון סוגר את העסק.
וברור שהכוונה לקֶשֶר, ואז צריך להחליף בתולה. מניין הגעת לקריאה קָשָר?
תגובות