קטע נפלא שקראתי, אי אפשר שלא לשתף... מתוך ספרו של ג'ירומי ק. ג'ירומי, שלושה בסירה אחת: הסכר שעל יד העיירה הרלי, קצת יותר במעלה הנהר, פעמים רבות נדמה לי שאוכל להשאר שם חודש, ולא יהיה לי מספיק זמן למצות עד תום את כל יופי הנוף... הנזירים הציסטרציאנים, שמנזרם עמד שם במאה השלוש עשרה, לא לבשו דבר מלבד טוניקות וברדסים גסים, לא אכלו בשר, דגים או ביצים. הם שכבו על מזרני קש... ועל כל חייהם נפלה שתיקה, כשל מוות, שכן אף אחד לא דיבר. אגודה מרה, מעבירים חיים מרים, בנקודה מתוקה זו, שא-לוקים מילא אותה בכל כך הרבה אור! מוזר שקולות הטבע שסבבו אותם - השירה הרכה של המים, הלחישות של עשבי הנחל, נגינת הרוח הממהרת - לא לימדו אותם משמעות יותר אמיתית של החיים. הם הקשיבו שם, משך הימים הארוכים, בדממה, מחכים לקול מן השמים; ודרך כל היום אל תוך הלילה חמור הסבר, הוא דיבר אליהם בצלילים רבים, והם לא שמעו. המקור: Three Men In A Boat / Jerome K. Jerome By Harley Weir, a little higher up, I have often thought that I could stay a month without having sufficient time to drink in all the beauty of the scene… The Cistercian monks, whose abbey stood there in the thirteenth century, wore no clothes but rough tunics and cowls, and ate no flesh, nor fish, nor eggs. They lay upon straw, … and over all their lives there fell a silence, as of death, for no one spoke. A grim fraternity, passing grim lives in that sweet spot, that G-d had made so bright! Strange that Nature's voices all around them – the soft singing of the waters, the whisperings of the river grass, the music of the rushing wind – shoud not have taught them a truer meaning of life than this. They listened there ,through the long days, in silence, waiting for a voice from heaven; and all day long and through the solemn night it spoke to them in myriad tones, and they heard it not.