בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
[ליצירה]
זה מהמם. הסיום מרגש. אהבתי מאד את הרעיון של כתיבה לירית בצורת מחזה. יוסף וכתונת הפסים הכתומים.
הסגנון של קטיעת השורות מזכיר לי את הכתיבה של אחותך...יש בכך משהו מיוחד, למרות שלפעמים אני לא מבינה למה אתה עושה את זה.
[ליצירה]
מזל"ט
בסימן טוב ובמזל טוב!!!
על נישואיך עם רות נעמי.
בהצלחה ומי יתן ותזכו להקים בית נאמן בישראל לבנין עדי עד עם בנים ובני בנים העוסקים בתורה.
המון מזל"טים!!!
(אין הכונה ל:מטוס זעיר ללא טיס.. =) )
ד"ש חם לבחירת ליבך וליבנו...
בברכת כוט"ס,
מעמקים
ירושלים תובב"א
[ליצירה]
נכנסתי עכשו ינואר 2006
הזמן כאילו חסר משמעות ועומד מרוגש לפני השיר
כמו לפני עמוד תפילה שהנץ פרחים וגמל סופסוף תשעה שקדים מתוקים
ושקד מר אחד
לזכר העתיד
[ליצירה]
טוב...
נחמד שאתה כותב נגד משהו שאתה בתוכו.
או שזה מכתב הפרידה שלך מהאינטרנט?
כתיבה יפה, הצלחת לשמור על ערפול עד שלב הגילוי בצורה מוצלחת.
תמשיך לכתוב, (גם אם לא באינטרנט...) ושיהיה בהצלחה!
[ליצירה]
חוזר בי
הריני להודיע קבל עם ועולם מה חדל אני, עד היכן טפשותי וחוסר הבנתי באומנות מגיעה, ואנצל במה זו על מנת להתנצל בפני הריאוגראפית המוכשרת.
סליחה.
באמת שלא הייתי צריך.
הרבה ברכה והמשך יצירה פורה,
אקוה לסליחתך,
יצחק.
[ליצירה]
לפני שאסגור-
כל הגדרה בא-להות היא עבודה זרה, ואם תרצה- הגשמה.
חלילה לומר שהמקובלים נתנו הגדרה כלשהי לקב"ה. מה שעשו המקובלים היה להסביר את הגילויים, היחסים, והמידות, חלילה לא את העצמות.
או, כמו שבעל התניא אומר: "השינוי הוא רק אל המקבלים".
וחלילה, מצד שני, לומר שהרמב"ם כפר במשהו.
ולילה טוב.
[ליצירה]
לכבוד הוא לי
להגיב ראשון על יצירה כל כך מוצלחת...
ממש ממש מוצלח. נהנתי מאות.
מי יודע, אולי עוד יגיע אי פעם הקטע של "עתה עתה בני חורין בני חורין..."
[ליצירה]
ובכן..
ניסחת את זה יפה, "תאגיד המשוגעים-לנצח" (או באנגלית-madforever inc ) , אני סתם הסתבכתי עם המילים.
ולך, נעם יקירי- אתה צודק, כל שמחה, נובעת מאמונה. אנחנו מאמינים בקב"ה ולכן אנחנו שמחים, אבל אני כתבתי את השיר למכנה רחב יותר של אנשים.
יש גם אנשים לא מאמינים ששמחים. כמובן, שמחתם אינה שלימה, אבל גם היא במקום (ולפעמים יותר מאנשים מאמינים)
ובעומק- גם השמחה הזו, הרדודה, נובעת מאמונה. שהרי אדם כופר לא יכול להיות שמח. הוא יכול להנות, לגרות את החושים, אבל הוא לא ישמח, כי אין לו סיבה. אין תקוה, אין ידיעה כמוסה בלב שצריך להיות טוב, אין אמון בעולם ובבני האדם. לכן גם אין במה לשמוח.
אבל סתם אדם מהשוק, יכול לשמוח בצדדים הטובים שהוא רואה במציאות.
משהו פנימי בלב (אנחנו קוראים לזה נשמה), אומר לאדם שיש תקוה, שהטוב הוא העיקר והרע הוא החולף.
"וישמח את עמו אפילו על ידי מילי דשטותא..." (רבי נחמן)