"...העולם מתחלק לשני סוגי אנשים;
אלו שמחלקים אותו לאופטימיסטים וריאליסטים,
ואלו שמחלקים אותו לפסימיסטים וריאליסטים.
אני מהסוג השני..."
(הרב יהושע שפירא, בחיוך נפלא)
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
[ליצירה]
יפה
לפרסם יצירה זה להסתכן בקבלת תגובות...
את הבאת את זה על עצמך.
אני הייתי מסיים את זה כך:
לסוג ולא להסתכן, זה הסיכון הגדול מכולם, הסיכון של חוסר התפתחות.
או משהו דומה.
כלומר, שגם המסר יהיה באותו סגנון של שאר הקטע.
ברוכה הבאה!
[ליצירה]
יפה
בהתחלה חשבתי שזה בזבוז של רעיון לסיפור טוב, עם פאנצ'ליין מוצלח, או אפילו רמיזות ישירות, אבל עם קריצות למוסד ה'דייטים'.
אבל ככל שהמשכתי הבנתי שזה לא עוד סיפור, עם קצת ציניות וכל הדרוש. זה מעין תפילה \ משאלה \ תובנה, משהו מהלב.
נו, עוד תמצאי, בעזרתו, את ההוא...
(וגם אם הוא חומרי מדי - אל תיבהלי. את יודעת - בנים...)
[ליצירה]
אין לי מושג מה ראית בטלויזיה
ומסתבר גם שזה לא כלל גרוגרות שסועות, אבל אתה מאשים האשמות כבדות.
אתה כותב דברים רעים על אנשים טובים.
לא צדיקים, אולי, קצת אנוכיים, יתכן, אבל כדי לכתוב מה שכתבת, צריך דברים מבוססים.
[ליצירה]
תהיה בריא
אתה, ומי שאישר את היצירה.
ופעמיים קבסולומט ביום.
טוב, אני חושב שהמסכנה מהסיפור מתבקשת...
אם היו הורגים את המתאבד השני בעודו ילד, ומפיקים לקחים מהפיצוץ הראשון, היו נמנעים הרוגים.
אלא ש...
אנחנו מטפלים רק בסימפטומים, במקום לפטור בעיות, נפשיות, בריאותיות, חברתיות, בטחוניות. יהי רציון שנצא מזה.
אמן.
תגובות