"...העולם מתחלק לשני סוגי אנשים;
אלו שמחלקים אותו לאופטימיסטים וריאליסטים,
ואלו שמחלקים אותו לפסימיסטים וריאליסטים.
אני מהסוג השני..."
(הרב יהושע שפירא, בחיוך נפלא)
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
[ליצירה]
נכון
זה נכון לשני הכיוונים, או שאתה מודע ליהדותך, ואז אתה לא יכול להתכחש לה בשום אופן, כי אז תאבד את זהותך, משא"כ בארץ, או שאתה לא מבין מה ההבדל בינך לבין הגוים מסביב, ואז קצרה הדרך להתבולל.
ובכל מקרה-
עדיף להיות חילוני בארץ מאשר דתי מחוצה לה.
(ומסתמא שהייתך בחו"ל מוצדקת מבחינה הלכתית)
[ליצירה]
לא בהכרח
"... בעיניו היו שרות ציפורי גן עדן...
ואני חשבתי בקפידה ילדותית,
החיוך אינו ראוי לבעל זקן,
אינו ראוי לבעל הלכה,
אינו ראוי לאב..."
זלדה, פחות או יותר (מהזיכרון)
זה לא ממש ככה.
צריך לחשוב על הקונפליקט הזה בכנות.
מצד אחד קדושה, מצד שני חיים.
הילכו שניהם יחדיו?
אני בעד.
ומי שבאמצע, תתיחסי אליו איך שאת רוצה.
אני- האחרון שיצחק עליו.
[ליצירה]
יפה
בקשה נועזת קצת לדרוש תגובה, אבל מי אני שאסרב?
זה יפה, יפה, אם כי לא ממש התעמקתי.
אתה רוצה להגיד שעיקר ההתקדמות תלויה בהתבוננות פנימית וענווה, ולא ברעש וגאוה. יפה.
ארומימך ה' כי דיליתני- דלותי תלויה ברוממות ה', ככל שאני עושה את עצמי דל ואוחז במידת הביטול כלפי הקב"ה, כך שמו יתברך מתרומם.
גוט שאבעס.
[ליצירה]
סיפור יפה
סיפור יפה, אבל בא נתאר לעצמנו שאותו איסמעיל הוא רוצח לשעבר. אני לא הייתי מוכן לגור אתו בסוכה אחת. אני מקוה שגם אתה לא.
עניין קטן- שמואל, אינני רוצה לחלוק או לזלזל ח"ו בשירתך, אבל עם כל הכבוד ל"זיקוקה של הרעות", המשפט הזה הורס את המשקל של הבית.
ועוד משהו- אולי כדי לשנות את
"ואת פני- האורח-
- ידעו להסביר."
ל "ופנים לאורח
ידעו להסביר"
כלומר, לא להסביר את הפנים, (to explain) אלא להסביר פנים ל..
לשיקולך
[ליצירה]
יפה
בהתחלה חשבתי שזה בזבוז של רעיון לסיפור טוב, עם פאנצ'ליין מוצלח, או אפילו רמיזות ישירות, אבל עם קריצות למוסד ה'דייטים'.
אבל ככל שהמשכתי הבנתי שזה לא עוד סיפור, עם קצת ציניות וכל הדרוש. זה מעין תפילה \ משאלה \ תובנה, משהו מהלב.
נו, עוד תמצאי, בעזרתו, את ההוא...
(וגם אם הוא חומרי מדי - אל תיבהלי. את יודעת - בנים...)
[ליצירה]
ואולי הם שתקו בגלל...
שהם פשוט היו מאושרים על כך שהם בארץ. משום מה כל המהפכנים, המורדים, לוחמי החופש והשויון נראים לי כל כך אנשים של יאוש. השאלה היא איך אתה רואה את המציאות; יש מה לתקן, לא אכחיש, אבל גם יש כל כך הרבה על מה לשמוח, באמת. זה שאנו כאן בארץ, עם ממשלה שלנו (כבוד!), ואנשים כל כך טובים, זה דבר שהרבה דורות של גלות חלמו עליו.
יש לאן להתקדם, אמת, אך לא מתוך כעס, כי אם מתוך חדות יצירה. נסה זאת, הו שמואל יקירינו!
הרבה ברכה ורוב טוב!
החותם בדמע,
יצחק.
תגובות