מלכים
יצחק בן מרדכי
-
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] טוב... נחמד שאתה כותב נגד משהו שאתה בתוכו. או שזה מכתב הפרידה שלך מהאינטרנט? כתיבה יפה, הצלחת לשמור על ערפול עד שלב הגילוי בצורה מוצלחת. תמשיך לכתוב, (גם אם לא באינטרנט...) ושיהיה בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] ;) גם כן אוהב ישראל... [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני רוצה וברשותכם, אני הדל גם אצטרף למעגל, ולא שיש לי מה לומר אולי הטעם קצת נגמר, אחרוז לי עד הסוף המר ואתיחס למאמר. אתה בשירתך כתבת סיפור ילדות (ספר לסבתא) עלי חייל אשר נחמס נבזז, נשדד ונהרס, בהלקח ממנו תוף במעבר שעל החוף אכן, סיפור עגום, אומר, אך יש כאן עוד איזה דבר וסלח לי אם אכתוב מוסר, זה רק אני המיוסר סיפור זה הוא סיפור כמיהה, לתוף חסר, להגשמה, רצון לבא לידי שלם אך לא רצינו לשלם... אנחנו אשמים בכך, הכסף כביכול נחסך אך האמת העגומה עכשיו עצוב על הנשמה. כי לא נתנו לה יותר כי העדפנו לוותר על עוד קצת עומס, עוד משקל בחרנו בנוחות, בקל עכשיו נותרה הנשמה כל כך תלושה ושוממה רק שני מקלות כל שנשאר, מזכרת מימי עבר, של תוף גדול אשר אבד אך לא עזבה תקוה לעד נותרו רצון וזכרון, השיר מראה שיש חזון, אם תאמין שיאוש אין, אזי תוכל גם לתקן... סליחה אם את השיר הרסתי ובין המתדיינים נכנסתי, פשוט עברתי בסביבה -האוירה פה חביבה- החלטתי שפשוט אכתוב, מה שיצא, אם רע אם טוב. הרבה הצלחה, יצחק [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד שהחלטתם לפתוח פורום על קישון על גבי הסיפור שלי. או שהוא באמת לא ראוי לתגובות? טוב, אז לא חשוב... תמשיכו. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה בקשה נועזת קצת לדרוש תגובה, אבל מי אני שאסרב? זה יפה, יפה, אם כי לא ממש התעמקתי. אתה רוצה להגיד שעיקר ההתקדמות תלויה בהתבוננות פנימית וענווה, ולא ברעש וגאוה. יפה. ארומימך ה' כי דיליתני- דלותי תלויה ברוממות ה', ככל שאני עושה את עצמי דל ואוחז במידת הביטול כלפי הקב"ה, כך שמו יתברך מתרומם. גוט שאבעס. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק וטוב... פשוט משובח. אני מכיר את השיר הזה (משלומי), אבל הייתי מוכרח לקרוא שוב. יש גם דברים חדשים? [ליצירה]
- [ליצירה] יש עוד סיומים אפשריים יש עוד סיומים אפשריים לבחירתכם: הסוף הקיטשי: אחרי שתיקה ארוכה וכבדה התהפך יוסף לכיוון הקיר. הוא עצם עינים, ניסה להרדם. די, שיצאו. הרגשת ריקנות השתלטה עליו. הוא הרגיש צורך נואש לעשות משהו. הקיר הלבן בהק לעומתו. די. יוסף התרומם באחת, מסיר את השמיכה מעל פלג גופו העליון. הוריו הביטו בו בלי מילה. הלא יאומן קרה. הוא יצא מהמיטה, נכנס לנעלי הבית שלו ודשדש לכיוון חדר האמבטיה. ההורים שכבר לא ידעו מה להרגיש רק הביטו אחד בשני, מקוים, כל אחד לעצמו, שלא יאלצו לעבור את זה שוב למחרת. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון זה נכון לשני הכיוונים, או שאתה מודע ליהדותך, ואז אתה לא יכול להתכחש לה בשום אופן, כי אז תאבד את זהותך, משא"כ בארץ, או שאתה לא מבין מה ההבדל בינך לבין הגוים מסביב, ואז קצרה הדרך להתבולל. ובכל מקרה- עדיף להיות חילוני בארץ מאשר דתי מחוצה לה. (ומסתמא שהייתך בחו"ל מוצדקת מבחינה הלכתית) [ליצירה]
- [ליצירה] משובח נעם, זה משובח ביותר, החומר שאני הכי אוהב... אל תפסיק לכתוב לרגע, תזכור תמיד שיש מי שמוכן לקרוא... בהצלחה, יצחק [ליצירה]
- [ליצירה] יפה בהתחלה חשבתי שזה בזבוז של רעיון לסיפור טוב, עם פאנצ'ליין מוצלח, או אפילו רמיזות ישירות, אבל עם קריצות למוסד ה'דייטים'. אבל ככל שהמשכתי הבנתי שזה לא עוד סיפור, עם קצת ציניות וכל הדרוש. זה מעין תפילה \ משאלה \ תובנה, משהו מהלב. נו, עוד תמצאי, בעזרתו, את ההוא... (וגם אם הוא חומרי מדי - אל תיבהלי. את יודעת - בנים...) [ליצירה]
תגובות