מלכים
יצחק בן מרדכי
-
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ולוואי מה שתגיד... [ליצירה]
- [ליצירה] ...אם מישו לא הבין, שיקרא שוב את הכותרת [ליצירה]
- [ליצירה] טוב... לי זה לא הזכיר שום סרט, אבל בהחלט הזכיר את 1948 של ג'ורג' אורוול. אני אישית זרקתי אותו מהיד (לא ממש, כי הוא לא היה שלי), בגלל שמפרק לפרק הוא נהיה גס יותר ויותר. על כל פנים, אהבתי את ההתחלה, למרות שהבנתי שהסוף לא נגמר בטוב. הסיפור ההוא מתאר, בצורה כמעט אמינה, איך האנשים לומדים לדכא את הרגשות שלהם, ואיך המשטר גורם להם להתכחש להרגשות ולידיעות פשוטות. "...אבל זה דמיון מנותק, ילדתי, העולם הרבה יותר טוב ממה שנראה, מסתבר..." בכולופן, הסיפור שלך כתוב יפה. שכוייעך. [ליצירה]
- [ליצירה] כמו שאני הבנתי- "גושים" מסמל את הפראיות והגסות של החימר, שמכסה על העדינות והרוחניות של הכותבת (חימר- חומר, מול רוח). לעמוד בצד, מראה על עמידה פסיבית, נטולת חיים. ו"לא לנשום יותר ממני" רומז על שמירה על מינימום חיות וכן על מסלול קבוע, בלי עליות וירידות, שגרה של קיפאון. בסוף אנחנו מגלים שעם כל העטיפות והכיסוי העב, למרות שמגיעים לידי ביטוי רק הדים, זה גילוי של הפנים. למה זה יכאב? באמת שאני לא יודע. אבל אולי בגלל שהשתרשה החשיבה שאין לפנימיות עמידה עצמאית בעולם הזה. וחבל. תודה לך, שהשרת אלינו כמה יצירות מבין החימר. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון זה נכון לשני הכיוונים, או שאתה מודע ליהדותך, ואז אתה לא יכול להתכחש לה בשום אופן, כי אז תאבד את זהותך, משא"כ בארץ, או שאתה לא מבין מה ההבדל בינך לבין הגוים מסביב, ואז קצרה הדרך להתבולל. ובכל מקרה- עדיף להיות חילוני בארץ מאשר דתי מחוצה לה. (ומסתמא שהייתך בחו"ל מוצדקת מבחינה הלכתית) [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני חושב שקצת הגזמתי כל הסיפורים של או. הנרי. הוא פשוט ענק בזה. לגבי כאן- הסיפור "אחרי עשרים שנה". ותודה על התגובות!! [ליצירה]
- [ליצירה] אינך צודק, הו גאיוס! אינך צודק, אמיתות יש לומר, בין ישפיעו בין לאו. אכן, שיר עצוב ונוגע ללב! ובכן, מי יתן זה השיר לִמציאות! קורא אף אני לאיחוד הכחות- מול אויב משותף, ולא מול אחים. !! האויב הערבי נגדנו נלחם! היזהֶרוּ! אל תרבו, בפירוד, סכנה! בברכת "וחרבי תאכל אויב", נקמות וכל הכרוך, יצחקוס אריוס, טריבון, מדינת יהודה. [ליצירה]
- [ליצירה] לפרח השיר נכתב על ירושלים, עד כמה שאני מבין, אל מול חומות העיר העתיקה, או הכותל. [ליצירה]
- [ליצירה] רדוד מדי חוץ מזה שהנושא ריחק אותי מאוד, השיר (?) עצמו חסר תוכן של ממש. לחשוב על נישואין אחרי מבט אחד? רדוד מאוד, הייתי אומר. אהבה ממבט ראשון. נכון. או שמא- תאוה? לא יודע עד כמה זה מטריד אותך, אבל הציווי "ולא תתורו" די חד משמעי, להבנתי. מצטער. אתה מדבר על רגשות שהרגשת, ואני רומס אותם לאחר יד. סליחה. ובכל זאת, אני כותב את כל זה רק בגלל שהנושא חשוב לי ואני רוצה הגינות. נעזוב את ההרגשות בצד. נתמקד בנושא עצמו. האם התורה בעד מתן חופשיות ספונטאנית לחושים, או אולי יש עוד "פילטרים" מלבדם? או שעלינו פשוט לזרום עם עצמנו באופן אינטואיטיבי? אני חושב שאין מקום למחשבות כאלה לעלות, לפחות לא על נייר, וודאי לא להתפרסם. זו דעתי, ושוב סליחה על החריפות. רק טוב שיהיה לך, בהצלחה, יצחק. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה זה טוב. אני אוהב דברים כאלה. תמשיך. המקצב מעולה, אם כי הוא משתנה בפסקה השניה, מה שקצת הורס. גם הסגנון משתנה קצת בין הפסקאות. אבל זה טוב. אני אוהב דברים כאלה. [ליצירה]
תגובות