חלונות
יצחק בן מרדכי
-
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואללללללללה זה יכול להיות הלוגו של צורה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] למעשה, הצעתי לוגו דומה במקצת. שוה הצצה (לדעתי). [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים. ממש אהבתי את השתלבות הצבעים והצורות אחת בשניה... יש משהו נוסך שלווה ותקווה ב"אור" הלבן מבעד לחלון... [ליצירה]
- [ליצירה] וואייי, גמני רציתי לכתוב את זה!!! (בקשר ללוגו) עם שיפוץ קל והתאמה ללוגו - זה יכול להיות מהמם! [ליצירה]
- [ליצירה] טפשי סתם זלזול. טיפת עומק לא מצאתי פה. סלח לי. [ליצירה]
- [ליצירה] אמממ... האמת היא שזה נאמר בהשראתו. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב נראה שיצרתי ז'אנר חדש... יפה מאוד, ועצוב.. [ליצירה]
- [ליצירה] מה נסגר? זוועה. ותודה ששיתפת אותנו. יש לך כישרון. בהחלט, אבל אנחנו לא מעריכים אומנות מפני שהיא אומנות, אלא על פי התועלת והטוב שהיא מוסיפה בעולם. אני מאמין שיש לך גם מסרים יותר חיוביים להעביר לעולם, בכנות. ושוב תודה (ואל תיקח אותי קשה) [ליצירה]
- [ליצירה] ... אפשר לעשות גם הזמנות הפוכות? אהפתי מאות... נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] כמו שאני הבנתי- "גושים" מסמל את הפראיות והגסות של החימר, שמכסה על העדינות והרוחניות של הכותבת (חימר- חומר, מול רוח). לעמוד בצד, מראה על עמידה פסיבית, נטולת חיים. ו"לא לנשום יותר ממני" רומז על שמירה על מינימום חיות וכן על מסלול קבוע, בלי עליות וירידות, שגרה של קיפאון. בסוף אנחנו מגלים שעם כל העטיפות והכיסוי העב, למרות שמגיעים לידי ביטוי רק הדים, זה גילוי של הפנים. למה זה יכאב? באמת שאני לא יודע. אבל אולי בגלל שהשתרשה החשיבה שאין לפנימיות עמידה עצמאית בעולם הזה. וחבל. תודה לך, שהשרת אלינו כמה יצירות מבין החימר. [ליצירה]
- [ליצירה] לא היא למעשה בחירת ליבו של אחי (אני היא אחותו של יצחק) והוא עוד לא מצא אותה. את האמיתית. [ליצירה]
- [ליצירה] תהיה בריא אתה, ומי שאישר את היצירה. ופעמיים קבסולומט ביום. טוב, אני חושב שהמסכנה מהסיפור מתבקשת... אם היו הורגים את המתאבד השני בעודו ילד, ומפיקים לקחים מהפיצוץ הראשון, היו נמנעים הרוגים. אלא ש... אנחנו מטפלים רק בסימפטומים, במקום לפטור בעיות, נפשיות, בריאותיות, חברתיות, בטחוניות. יהי רציון שנצא מזה. אמן. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב... לי זה לא הזכיר שום סרט, אבל בהחלט הזכיר את 1948 של ג'ורג' אורוול. אני אישית זרקתי אותו מהיד (לא ממש, כי הוא לא היה שלי), בגלל שמפרק לפרק הוא נהיה גס יותר ויותר. על כל פנים, אהבתי את ההתחלה, למרות שהבנתי שהסוף לא נגמר בטוב. הסיפור ההוא מתאר, בצורה כמעט אמינה, איך האנשים לומדים לדכא את הרגשות שלהם, ואיך המשטר גורם להם להתכחש להרגשות ולידיעות פשוטות. "...אבל זה דמיון מנותק, ילדתי, העולם הרבה יותר טוב ממה שנראה, מסתבר..." בכולופן, הסיפור שלך כתוב יפה. שכוייעך. [ליצירה]
- [ליצירה] חיכיתי שמישו ישאל... כן, יקירי, עדיף. בחו"ל, גם הדתיים או החרדיים חוששים לגבי הדור השני שלהם, שלא לומר השלישי. מצב ההתבוללות נוראי. בארץ הסיכוי שיחזרו בתשובה גבוה לאין ערוך מאשר שיתבוללו. וחוצמיזה- "כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה, שנא': כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת א-לוהי לאמר לך עבוד א-להים אחרים". ...ארץ ישראל, אנחנו אוהבים אותך... [ליצירה]
תגובות