חלונות
יצחק בן מרדכי
-
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואללללללללה זה יכול להיות הלוגו של צורה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] למעשה, הצעתי לוגו דומה במקצת. שוה הצצה (לדעתי). [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים. ממש אהבתי את השתלבות הצבעים והצורות אחת בשניה... יש משהו נוסך שלווה ותקווה ב"אור" הלבן מבעד לחלון... [ליצירה]
- [ליצירה] וואייי, גמני רציתי לכתוב את זה!!! (בקשר ללוגו) עם שיפוץ קל והתאמה ללוגו - זה יכול להיות מהמם! [ליצירה]
- [ליצירה] נכון, נכון! עליתם על זה, הסיפור נכתב בהשראת הסאטירה של קישון. למעשה, עופים פלא' נתן את הרעיון, כשכתב תגובת זעם על כך שהסוף איננו. (ואני היצחק, כן?) ומי שלא קרא את הסאטירה ההיא מוכרח להשלים חור זה במהירות. שמח שנהניתם (בהנחה שזה מה שכל התגובות מביעות) שאו ברכה, יצחק... [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי הם שתקו בגלל... שהם פשוט היו מאושרים על כך שהם בארץ. משום מה כל המהפכנים, המורדים, לוחמי החופש והשויון נראים לי כל כך אנשים של יאוש. השאלה היא איך אתה רואה את המציאות; יש מה לתקן, לא אכחיש, אבל גם יש כל כך הרבה על מה לשמוח, באמת. זה שאנו כאן בארץ, עם ממשלה שלנו (כבוד!), ואנשים כל כך טובים, זה דבר שהרבה דורות של גלות חלמו עליו. יש לאן להתקדם, אמת, אך לא מתוך כעס, כי אם מתוך חדות יצירה. נסה זאת, הו שמואל יקירינו! הרבה ברכה ורוב טוב! החותם בדמע, יצחק. [ליצירה]
- [ליצירה] הנוף הישראלי מתחלף בנוף שומרון... ארץ אויב... צורם משהו. חוץ מזה, כתיבה יפה, סיפור נחמד. תמשיך, תמשיך! מחכה... [ליצירה]
- [ליצירה] אתה צודק, אבל אם יש קשי הבנה כמוני... רצוי להסביר לפני שיגרמו נזקים נוספים... סתם, סתם, או קי, אני לוקח את מילותי בחזרה. סייגתי את דברי לעיל בשתי סליחה ומצטער אחד, הרשה לי להוסיף גם מחילה וכפרה. אני לא מכיר אותך (אשמח להכיר), אבל נפגשתי עם כמה יצירות ממש לא במקום בעבר כאן באתר. אולי נחפזתי מדי להגיב, אבל בקטעים האלה אני חם, ומקוה שתבין. מישי- אחותי לא תרביץ לי, היא למודת סבל בקטעים האלה (סתם) אז זהו, שיהיה חג שמח והרבה טוב ואושר, שלך, יצחק. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי מה שאנשים מוכנים לעשות כדי לקבל צומי... את לא חייבת לכתוב שאת גרועה בשביל תגובות. תמשיכי לכתוב ותשתפרי. המשקל אבל צריך קצת שיפוץ. וגם כמה חרוזים. בכל מקרה שיהיה בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב ובכן... אני חושב שהחיים לא נגמרים ברגע המות, ולא מתחילים בלידה. דומני. [ליצירה]
- [ליצירה] . שאלה. אולי הוא יבוא, יום אחד (ואז היא תצטער שהיא חכתה לו). נו, שוין. [ליצירה]
- [ליצירה] יש עוד סיומים אפשריים יש עוד סיומים אפשריים לבחירתכם: הסוף הקיטשי: אחרי שתיקה ארוכה וכבדה התהפך יוסף לכיוון הקיר. הוא עצם עינים, ניסה להרדם. די, שיצאו. הרגשת ריקנות השתלטה עליו. הוא הרגיש צורך נואש לעשות משהו. הקיר הלבן בהק לעומתו. די. יוסף התרומם באחת, מסיר את השמיכה מעל פלג גופו העליון. הוריו הביטו בו בלי מילה. הלא יאומן קרה. הוא יצא מהמיטה, נכנס לנעלי הבית שלו ודשדש לכיוון חדר האמבטיה. ההורים שכבר לא ידעו מה להרגיש רק הביטו אחד בשני, מקוים, כל אחד לעצמו, שלא יאלצו לעבור את זה שוב למחרת. [ליצירה]
- [ליצירה] הגזמת קצת... ממני צודק, המצב הרבה יותר רגוע מגרוע. וחוצמיזה, לעדתיות, כלומר, מנהגים ולבוש וכדו', יש מקום, אך לזלזול לא, ואני לא מבין מדוע ערבת בין השנים. השנה זכיתי לבקר בשמחס בייס השואייבה בתולדויס ארון, וממש עושה טוב לראות איך רוקדים ביחד מזרוחניקים עם ליטווקים וחסידים ביחד, ואפילו הזמינו את "הרב החוסיד אמנון יצחק שליט"א" לקריאת שיר המעלות. אמנם יש עוד מה לשפר, אבל ההתקדמות עצומה. [ליצירה]
- [ליצירה] רדוד מדי חוץ מזה שהנושא ריחק אותי מאוד, השיר (?) עצמו חסר תוכן של ממש. לחשוב על נישואין אחרי מבט אחד? רדוד מאוד, הייתי אומר. אהבה ממבט ראשון. נכון. או שמא- תאוה? לא יודע עד כמה זה מטריד אותך, אבל הציווי "ולא תתורו" די חד משמעי, להבנתי. מצטער. אתה מדבר על רגשות שהרגשת, ואני רומס אותם לאחר יד. סליחה. ובכל זאת, אני כותב את כל זה רק בגלל שהנושא חשוב לי ואני רוצה הגינות. נעזוב את ההרגשות בצד. נתמקד בנושא עצמו. האם התורה בעד מתן חופשיות ספונטאנית לחושים, או אולי יש עוד "פילטרים" מלבדם? או שעלינו פשוט לזרום עם עצמנו באופן אינטואיטיבי? אני חושב שאין מקום למחשבות כאלה לעלות, לפחות לא על נייר, וודאי לא להתפרסם. זו דעתי, ושוב סליחה על החריפות. רק טוב שיהיה לך, בהצלחה, יצחק. [ליצירה]
תגובות