בס"ד נכתב בהשראת "הרב זצ"ל היה כאן" של אדם צחי. הרב קרליבך זצ"ל היה אצלנו, בישיבה. כן, הרב קרליבך. נמיר ראה אותו צועד מלמטה, מכיוון הפנימיות על שם שחיבר. כנראה הטרמפ הוריד אותו בצומת, ומשם הוא המשיך ברגל. זיהינו אותו בבירור, עם נרתיק גדול של גיטרה, וחיוך רחב, הוא הסתכל על הבנין ונהנה מכך שהישיבה נמצאת בנוף יפה כזה. נמיר אמר לישראליאור שהרב קרליבך הגיע. אבל ישראל לא הבין על מה הוא מדבר. בסדר בוקר לא אמורים להגיע רבני קרליבך. עד כמה שידוע לו. אורי וסימנטוב מיהרו אל מרקוביץ ובקשו שיקים את המחיצה של עזרת נשים, כדי שיוכלו לצאת מהבנין ולהתקשר בנייד לנשותיהם. רוזנטל שלף מיד קלטת ריקה והכין את הווקמן להקלטה. מישהו יצא להעיר את החבר'ה שעדיין ישנים. הרב קרליבך פסע בכיכר אזרק וחייך בשמחה לכמה חמשושים. הוא לחץ את ידם בחום והמשיך לכיוון המזכירות. כמה שביעיסטים אמרו לעצמם שממש מזל הרב סבתו לא ידע על הביקור, אחרת היו יוצאים לקראתו בחולצות לבנות תוך שירת 'מצא- מצא- מצא- חן'. הוא נכנס לבנין וחיכה שהמנקות יגמרו לנקות את המסדרון ואחר כך עלה למעלה, לקומה של הישב"ג, ונכנס לבית המדרש. כולם היו שם, משיעור א' עד זקני האברכים, כולל שבו"ש מזדמן. האברכים תפסו מקומות מקדימה, וכמה מהתיכונית גררו כסאות מהספריה. כולם חיכו להופעה. נמיר נכנס פנימה בצעדים חפוזים עם המיקרופון של הרב ניר. הוא קרא לשלומי שיסדר את הבלאנס, אבל שלומי טען שהבלאנס לא חשוב, העיקר הנשמה. רב שלוימל'ה נכנס באיטיות פנימה והעמיד את הגיטרה בצד. הוא עבר בין הר"מים ולחץ את ידיהם. כשהגיע הרב קרליבך לרב גרינשפן נעצר לרגע ועמד לדבר. הם דברו בשקט על כל מיני דברים, וכל משך השיחה לא מש החיוך משפתי רֶב שלוימ'ה זי"ע. ממֶש געואלד. החבר'ה מהתיכונית המשיכו להגיע לקומת הישב"ג להסתכל ולשמוע, אך ההופעה טרם התחילה. הרב קרליבך סיים לדבר עם הרב גרינשפן וניגש ללחוץ את ידם של הרב שמאי והרב צדוק. כולם כבר ציפו להתחלת ההופעה, אבל הרב קרליבך ניגש בחיוך למקום של יצחק סבתו, הוציא מהספריה מסכת בבא- מציעא, התיישב ליד כרמל והתחיל ללמוד. מוסר השכל: למה שלא תכנסו לבית-מדרש ותלמדו משהו?... אה? או במילים אחרות: גם לימוד תורה הוא סוג של עבודת ה'...