אלם
יצחק בן מרדכי
-
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] טוב.. יפה, כתיבה סוחפת. למרות שלא ממש הבנתי, (אולי גם לא ממש ניסיתי?) ולמרות הכותרת שקצת הרחיקה, ממש אהבתי. פשוט לעבור על המילים, למשש את התחושות, זה ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון, באיטליה, כמו בשאר ארצות בעולם, קשה להרגיש את היותך יהודי, בדיוק בגלל זה אחוזי ההתבוללות שם נוראיים. יהודים, בואו לארץ... אבל גם אם הסימנים החיצוניים לא קיימים, הנשמה יודעת שהיא יהודיה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי מה שאנשים מוכנים לעשות כדי לקבל צומי... את לא חייבת לכתוב שאת גרועה בשביל תגובות. תמשיכי לכתוב ותשתפרי. המשקל אבל צריך קצת שיפוץ. וגם כמה חרוזים. בכל מקרה שיהיה בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] יקירַי, תודה רבה וחמה על כל התגובות, אין לכם מושג (או שכן) כמה זה מחזק. מה שרציתי לומר בשיר, הוא שאיך שהאדם מתיחס למציאות, זה מה שעושה אותה לטובה יותר או ההפך. אדם שחי בבעסה מתמדת, לא יגרום למציאות להשתנות, אבל אם הוא ישמח בחלקו, בכך תהיה תקוה לשיפור. אדם שחושב שהמצב חצב והכל אבוד, לא יתקדם לשום מקום. ועוד משהו - השמחה היא לא שמחה של "יכול להיות הרבה יותר גרוע" (כמובן שגם לזה מקום), זו שמחה של תקוה. יכול להיות שהשיר לא העביר את זה בצורה הכי טובה, ויש לתלות את העניין אך ורק בי. רעות ב. - מי שמכיר אותי יודע שאני לא מסוגל לגמור סיפור בלי סוף טוב. כזה אני. על חריזה הקפדתי, אבל המשקל משתנה. זהו. ושוב תודה, לכולכם, יצחק [ליצירה]
- [ליצירה] מצב חצב שפינוזאי? איפה אתה לומד, ילד? מי נתן לך רישיון? איך הגעת לזה? [ליצירה]
- [ליצירה] נכון זה נכון לשני הכיוונים, או שאתה מודע ליהדותך, ואז אתה לא יכול להתכחש לה בשום אופן, כי אז תאבד את זהותך, משא"כ בארץ, או שאתה לא מבין מה ההבדל בינך לבין הגוים מסביב, ואז קצרה הדרך להתבולל. ובכל מקרה- עדיף להיות חילוני בארץ מאשר דתי מחוצה לה. (ומסתמא שהייתך בחו"ל מוצדקת מבחינה הלכתית) [ליצירה]
- [ליצירה] כמו שאני הבנתי- "גושים" מסמל את הפראיות והגסות של החימר, שמכסה על העדינות והרוחניות של הכותבת (חימר- חומר, מול רוח). לעמוד בצד, מראה על עמידה פסיבית, נטולת חיים. ו"לא לנשום יותר ממני" רומז על שמירה על מינימום חיות וכן על מסלול קבוע, בלי עליות וירידות, שגרה של קיפאון. בסוף אנחנו מגלים שעם כל העטיפות והכיסוי העב, למרות שמגיעים לידי ביטוי רק הדים, זה גילוי של הפנים. למה זה יכאב? באמת שאני לא יודע. אבל אולי בגלל שהשתרשה החשיבה שאין לפנימיות עמידה עצמאית בעולם הזה. וחבל. תודה לך, שהשרת אלינו כמה יצירות מבין החימר. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה בהתחלה חשבתי שזה בזבוז של רעיון לסיפור טוב, עם פאנצ'ליין מוצלח, או אפילו רמיזות ישירות, אבל עם קריצות למוסד ה'דייטים'. אבל ככל שהמשכתי הבנתי שזה לא עוד סיפור, עם קצת ציניות וכל הדרוש. זה מעין תפילה \ משאלה \ תובנה, משהו מהלב. נו, עוד תמצאי, בעזרתו, את ההוא... (וגם אם הוא חומרי מדי - אל תיבהלי. את יודעת - בנים...) [ליצירה]
- [ליצירה] טפשי אפשר- במקום 'יש שם איזה עשר'- 'עשרה, לא יותר' \ עשרה לפחות. בדיחה ילדותית מוכרת. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב נראה שיצרתי ז'אנר חדש... יפה מאוד, ועצוב.. [ליצירה]
תגובות