ב"ה
אני הייתי קוראת ליצירה קוטג' תנובה, ובגוף היצירה כותבת - חמישה אחוזי שומן בלבד.
ובאופן קצת יותר רציני - סוערה, אולי ב"פשטות" הכוונה לססגוניות של הצבעים, כלומר, אין פה צבעים אפרוריים כאלה כמו עולמם של המבוגרים. זה ציור שמזכיר פשטות של ילדות כזאת, מן הסתכלות נאיבית ונחמדת על העולם. את המורכבות ביצירה אני דווקא רואה לא בצבעים אלא בקווים. למשל, הנזילה בצהוב בהיר קצת מפרה את ההרגשה של הפשטות, ובכלל, משהו בטשטוש שמסביב הקווים עושה הרגשה של רטיבות כזאת, אולי אפילו דמעה. משהו שמפר את השלווה שבתמונה.
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
[ליצירה]
ואני...
ב"ה
אני הייתי קוראת ליצירה קוטג' תנובה, ובגוף היצירה כותבת - חמישה אחוזי שומן בלבד.
ובאופן קצת יותר רציני - סוערה, אולי ב"פשטות" הכוונה לססגוניות של הצבעים, כלומר, אין פה צבעים אפרוריים כאלה כמו עולמם של המבוגרים. זה ציור שמזכיר פשטות של ילדות כזאת, מן הסתכלות נאיבית ונחמדת על העולם. את המורכבות ביצירה אני דווקא רואה לא בצבעים אלא בקווים. למשל, הנזילה בצהוב בהיר קצת מפרה את ההרגשה של הפשטות, ובכלל, משהו בטשטוש שמסביב הקווים עושה הרגשה של רטיבות כזאת, אולי אפילו דמעה. משהו שמפר את השלווה שבתמונה.
[ליצירה]
יפה
לפרסם יצירה זה להסתכן בקבלת תגובות...
את הבאת את זה על עצמך.
אני הייתי מסיים את זה כך:
לסוג ולא להסתכן, זה הסיכון הגדול מכולם, הסיכון של חוסר התפתחות.
או משהו דומה.
כלומר, שגם המסר יהיה באותו סגנון של שאר הקטע.
ברוכה הבאה!
[ליצירה]
ואולי הם שתקו בגלל...
שהם פשוט היו מאושרים על כך שהם בארץ. משום מה כל המהפכנים, המורדים, לוחמי החופש והשויון נראים לי כל כך אנשים של יאוש. השאלה היא איך אתה רואה את המציאות; יש מה לתקן, לא אכחיש, אבל גם יש כל כך הרבה על מה לשמוח, באמת. זה שאנו כאן בארץ, עם ממשלה שלנו (כבוד!), ואנשים כל כך טובים, זה דבר שהרבה דורות של גלות חלמו עליו.
יש לאן להתקדם, אמת, אך לא מתוך כעס, כי אם מתוך חדות יצירה. נסה זאת, הו שמואל יקירינו!
הרבה ברכה ורוב טוב!
החותם בדמע,
יצחק.
[ליצירה]
טוב
מקבל על עצמי.
אתה טוען, בעקבות אותו מוחרם, כי א-לוהים הוא הטבע, והטבע הוא א-לוהים?
אם כן, אשאל אותך, האם אינך מאמין במה שהוא מעבר לטבע, או, לפי המשל שנתת, מי שבבית יכול לדעת שיש גם מראה חיצוני לבית?
האם הטבע הוא חזות הכל?
האין בכך צמצום נוראי ומעיק?
אשמח לדעת מה עובר לך בראש ולמה בדיוק הוא עושה את זה.
נא תגובתך...
יצחק
[ליצירה]
מחאה
לא, לא אהבתי בכלל.
שיר גס ורע.
ובתור שכזה, הסגנון לא מעניין אותי כלל.
מקוה שיש לך גם שירים יותר צנועים.
תמהני- איך שיר כזה עבר כאן בשתיקה.
אני מוחה.
[ליצירה]
לא מסכים!
המשל אינו קשור לענייננו!
כשאני מדבר עם מישהו בטלפון, אני לא אומר כי 'עד שלא אראה אותו הוא חסר דמות', אני יודע שרמת הקליטה שלי במפגש הנקודתי הזה, מוגבלת. וגם אם אראה אותו, ודאי שלא אוכל לומר שאני מכיר אותו, עד שאדבר איתו, וכן הלאה, לרבדים עמוקים נוספים.
על סמך הניסיון, ועל סמך הבנת מגבלותי, אני מבין כי יש דברים שלמרות שאיני יכול לפגשם, הם קיימים.
לא אכפת לי להאמין במציאות אותו בובו, אבל אין לי גם סיבה לעשות זאת.
קיצור, משל מלך הודו בכוזרי.
אני מאמין בא-להים שנגלה אלי באותות ובמופתים, ושברא את העולם, שהגביל את המוגבלים, ומתוך כך אני מסיק כי הוא נעלה מטבע, למרות שלא נפגשתי אתו במסגרת אינסוף.
אבל להגיד שא-להים הוא טבע, הרי זאת עבודה זרה, ולאו דוקא כפירה, כמו שהסכימו גדולי הדור ההוא ושלאחריו, וכמו שמורה השכל הישר.
אשמח להמשיך, אם זה לא מלאה אותך מדי.
ברכה ואור,
יצחק
תגובות