ב"ה
אני הייתי קוראת ליצירה קוטג' תנובה, ובגוף היצירה כותבת - חמישה אחוזי שומן בלבד.
ובאופן קצת יותר רציני - סוערה, אולי ב"פשטות" הכוונה לססגוניות של הצבעים, כלומר, אין פה צבעים אפרוריים כאלה כמו עולמם של המבוגרים. זה ציור שמזכיר פשטות של ילדות כזאת, מן הסתכלות נאיבית ונחמדת על העולם. את המורכבות ביצירה אני דווקא רואה לא בצבעים אלא בקווים. למשל, הנזילה בצהוב בהיר קצת מפרה את ההרגשה של הפשטות, ובכלל, משהו בטשטוש שמסביב הקווים עושה הרגשה של רטיבות כזאת, אולי אפילו דמעה. משהו שמפר את השלווה שבתמונה.
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
[ליצירה]
ואני...
ב"ה
אני הייתי קוראת ליצירה קוטג' תנובה, ובגוף היצירה כותבת - חמישה אחוזי שומן בלבד.
ובאופן קצת יותר רציני - סוערה, אולי ב"פשטות" הכוונה לססגוניות של הצבעים, כלומר, אין פה צבעים אפרוריים כאלה כמו עולמם של המבוגרים. זה ציור שמזכיר פשטות של ילדות כזאת, מן הסתכלות נאיבית ונחמדת על העולם. את המורכבות ביצירה אני דווקא רואה לא בצבעים אלא בקווים. למשל, הנזילה בצהוב בהיר קצת מפרה את ההרגשה של הפשטות, ובכלל, משהו בטשטוש שמסביב הקווים עושה הרגשה של רטיבות כזאת, אולי אפילו דמעה. משהו שמפר את השלווה שבתמונה.
[ליצירה]
---
הי... רואים לה את הברך!
(אם לא אני אעיר אז מי)
זה לא פר, חוסר ההתחשבות הזאת בדוסים!
שלפחות תזהיר...
סתם. ופסח שמח.
אגב, שמעתי שיש מקומות בהם לומדים ציור שחלק ממבחני הכניסה כוללים ציורים לא צנועים - במוצהר, ואני לא רוצה להאמין.
(מה הקשר?)
יצחק
[ליצירה]
כמו שאני הבנתי-
"גושים" מסמל את הפראיות והגסות של החימר, שמכסה על העדינות והרוחניות של הכותבת (חימר- חומר, מול רוח).
לעמוד בצד, מראה על עמידה פסיבית, נטולת חיים.
ו"לא לנשום יותר ממני" רומז על שמירה על מינימום חיות וכן על מסלול קבוע, בלי עליות וירידות, שגרה של קיפאון.
בסוף אנחנו מגלים שעם כל העטיפות והכיסוי העב, למרות שמגיעים לידי ביטוי רק הדים, זה גילוי של הפנים.
למה זה יכאב? באמת שאני לא יודע.
אבל אולי בגלל שהשתרשה החשיבה שאין לפנימיות עמידה עצמאית בעולם הזה. וחבל.
תודה לך, שהשרת אלינו כמה יצירות מבין החימר.
[ליצירה]
יפה
לפרסם יצירה זה להסתכן בקבלת תגובות...
את הבאת את זה על עצמך.
אני הייתי מסיים את זה כך:
לסוג ולא להסתכן, זה הסיכון הגדול מכולם, הסיכון של חוסר התפתחות.
או משהו דומה.
כלומר, שגם המסר יהיה באותו סגנון של שאר הקטע.
ברוכה הבאה!
[ליצירה]
יווו!
איזה כיף, איזה כיף, לא הבנתי כלום ונהנתי עד כלות...
איזה שיר כיפי, עם משקל מצויין, וחריזה איכותית.
כיף לך וכיף לנו וכיף ליקום
תודה ומזל וברכה- זה עצום!
תזכה למיץ,
יצחק
תגובות