[ליצירה]
התחנה בברלין שממנה נשלחו היהודים
למחנות המוות
ואף כוח עליון לא עזר להם
ועמד בפרץ
נגד מעשי הזוועה
ואכן, היהודים שיצאו משם בחיים
רבים מהם כבר לא יכולים היו
להאמין.
שיר חזק,
ערכי וטוב
אמילי
[ליצירה]
געגוע לאימא מתובל בטעמים
כתיבה יפה
(חושבת שהשיר היה מתחזק אם התחושות היו בגוף ראשון
לגבי המטעמים והחיבור לאם, אם את מבינה למה אני מתכוונת)
שב"ש
אמילי
[ליצירה]
מהוגןלא מהוגן, אז כעכשיו. מטבע הדברים שנוסטלגיה מוחקת
אי אילו פרטים.
זאת התייחסות עניינית של דעתי.
אך מעבר לזאת כתוב ציורי
כמו תמונה שלווה בבית ראשון
וסוער עם קריצה ביקורתית
בבית שני.
נהניתי לקרוא
שבוע טוב
אמילי
[ליצירה]
לב של אבן ליבו
ליבו,לב של אבן
ופרפרים של תשוקה פרפריו
אין בחדריו,אהבה
אלא פעימות תאווה טהורות
ואין בנמצא זכרונות העבר
אלא אהבה מזדמנת
שאינה תלוייה בדבר.
דוד
[ליצירה]
מעניין היה לקרוא את השיר שנית לאור הסברייך.
נראה לי שאין סתירה בין כוונתך לבין הפרוש שלי. יש אולי הדגש בנקודות שונות. אולם כפי שכתבת וכתבה גם אמילי, הקורא מפרש את היצירה בדרכו שלו. ד.ה. לורנס חזר ואמר:
Never trust the artist, trust the tale
באשר לשאלתך - היכן המציאות, שם או כאן ?
נראה לי שזה תלוי בנקודת ההשקפה האישית של כל אחד.
תודה על ההסבר.
[ליצירה]
שיר יפה. אם מותר להציע, הייתי מוותרת על
"אנשים היו שוחרי אמת
ולא זייפנים שמוכרים בגרוש
אהבה"
השורות האלה פוגמות, לדעתי, באופיו הפיוטי כל כך של השיר. הן מסבירות מדי.
[ליצירה]
תודה לכל המגיבים לשיר.
האדם אכן איננו ולא במקרה. חווה בודדה במאבק עם תאוותיה ועם אלוהיה.
הכוונה לא היתה שהיא משתעשעת עם הנחשים. היחסים בינה לבין הנחש טעונים . הם רוגמים אותה והיא משסה בהם.
השורה האחרונה אינה מופנית אל הנחשים אלא אל אלוהים. את גן העדן כבר הפסידה, את ילדיה היא יולדת בצער על מנת שימותו בבוא היום, לכן היא מרשה לעצמה לתת דרור לתאוותיה, שהנחש והתפוח מסמלים אותן.
[ליצירה]
איתך בכל מילה. מזכיר לי את הפזמון בשיר של ז'ק
ברל.
בתרגום חופשי: אני רוצה שיצחקו, אני רוצה שירקדו, אני רוצה שישתוללו כמו מטורפים כאשר ישימוני בתוך הבור.