נא לעמוד בשורה
הגב אל הקיר, בבקשה
עכשיו אני הקטגור, השופט, התליין
לא, אל תבקשו רחמים
מאום לא שכחתי
איפה ציפורני האש
איה הצבתות, מסרקות הברזל
Sic transit gloria mundi
אריאן סולאל
-
חיפאית, כותבת שנים רבות, סוף סוף מעיזה להציץ מתוך המגירה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מבט מקורי על סוג מסויים מאוד של כתיבה-אפיטף. כאן לא ניתן להתעלם מן הכותרת בשיר המורבידי הזה. הזכרונות כמועמדים אל הקיר בדרך כלל אפיטף נכתב למי שכבר מת ואילו כאן הם בדרך לשם ולא אנשים אלא הזכרונות. דבר מעניין נוסף בשיר הזה שיש כאן מהלך מחשבה כדבר והיפוכו. הזכרונות מועדים לעינוי מן הסתם כשלב בדרך אל המוות המטאפורי, דהיינו לשכחה ומצד שני מכריזה הדוברת שהיא לא שכחה והאבסורד הזה יש לו כוח בשיר. את לא מאכזבת, שיר מקורי וכתוב יפה מאוד תודה אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] לו רק יכולתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין, מקורי וטבול בהומור משובח. השאלה האם אנו יכולים באמת לסלק מתודענו את הבלתי קרוא היא שאלה נכבדה שראוי לדון בה. חלק מרכזי ביכולתנו לשמור על שפיותנו ולהמשיך קדימה בחיים, מבלי לשקוע לתהומות של ייאוש ועצב, מבוסס על היכולת שלנו להלחם בזכרונות הכואבים, ולהמירם בחוויות חיוביות. יפה נכתב, כיצד הופכים אותם זכרונות ממרכז הוויתה של הכותבת לכאלו שתהילתם חלפה ( 'כך חלפה לה תהילת עולם' מלטינית Sic transit gloria mundi ). העבר רודף אותנו בכל חיינו. וודאי שמתם לב שילדים שמחים וצוחקים הרבה יותר מאיתנו המבוגרים. זה משום שלילדים אין מטען מכביד של עבר, אין זכרונות כואבים שהלבישו את פניהם ארשת של כאב, רצינות או סתם ייאוש. הכתיבה הנהדרת של אריאן מצליחה להתמודד עם הנושא החשוב הזה בקורטוב של הומור משובח, שמעלה חיוך על פני הקוראים, אך יחד עם זאת נותנת להם הרבה חומר למחשבה. שיר איכותי ביותר! נהנתי מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכולם על תשומת הלב וההתיחסות הרצינית והמעמיקה [ליצירה]
- [ליצירה] כל הממעיט הרי זה משובח. יופי. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה. אם מותר להציע, הייתי מוותרת על "אנשים היו שוחרי אמת ולא זייפנים שמוכרים בגרוש אהבה" השורות האלה פוגמות, לדעתי, באופיו הפיוטי כל כך של השיר. הן מסבירות מדי. [ליצירה]
- [ליצירה] אם מותר לי להעיר (וסלח לי אם זאת פסיכולוגיה בגרוש) השחור הגדול שאין לא סוף משתלט כאשר מפסיקים להלחם. [ליצירה]
- [ליצירה] הזדהות מזדהה מאוד עם התחושה שבטאת בשיר. הכותב שם את כל נשמתו בשיר והקורא (אם יש בכלל כזה) מעיף מבט קליל ושועט הלאה. השיר אמיתי וכואב. לא אהבתי כ"כ את השורה "שיובילו למקום טוב ואמיתי". חבל להכניס משפט בנאלי לשיר כזה. כדאי לנסות למצוא משהו אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] איתך בכל מילה. מזכיר לי את הפזמון בשיר של ז'ק ברל. בתרגום חופשי: אני רוצה שיצחקו, אני רוצה שירקדו, אני רוצה שישתוללו כמו מטורפים כאשר ישימוני בתוך הבור. [ליצירה]
- [ליצירה] לכאורה חביב, אך האם האדמה החמומה מרמזת למצב פחות חביב? להבנתי, אכן כן, ואז השיר אירוני ומושחז. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכולם על תשומת הלב וההתיחסות הרצינית והמעמיקה [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד. היטבת להביע מה שכל כך קשה להביע - עצב אין קץ. [ליצירה]
- [ליצירה] דימוי יפה מאוד של דמעות, של צער העולם שעל כתפיך ועל ציפיות שלא התממשו. אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] השורה "כשמותך תלוי לך מנגד" מצמררת. יחד עם זאת, נראה לי שישנה השלמה בשיר. שיר נוגע ללב, בעיני. [ליצירה]
תגובות