העיר הזאת
שוב מטריפה לי את החלומות
בפעימות כבדות
הבל פיה ממכר להשחית
נודף זיעה ובושם קניונים
להט מנועים שחור וריח ים
יש לה קצב מחתרתי
של סמטאות אפלוליות
ברק סכינים שלופות
ואיזו אינסופיות מסתורית
עם רדת ערב
אריאן סולאל
-
חיפאית, כותבת שנים רבות, סוף סוף מעיזה להציץ מתוך המגירה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כשאזדקן השיר נפלא באנגלית וגם תרגומך משובב נפש. הלוואי ויכלתי לכתוב כמו ג'ני ג'וזף ! [ליצירה]
- [ליצירה] מתהומות יאוש ושכול אל חיים חדשים ? האם הבינותי נכון ? אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] דימוי יפה מאוד של דמעות, של צער העולם שעל כתפיך ועל ציפיות שלא התממשו. אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] אם מותר לי להעיר (וסלח לי אם זאת פסיכולוגיה בגרוש) השחור הגדול שאין לא סוף משתלט כאשר מפסיקים להלחם. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה. אם מותר להציע, הייתי מוותרת על "אנשים היו שוחרי אמת ולא זייפנים שמוכרים בגרוש אהבה" השורות האלה פוגמות, לדעתי, באופיו הפיוטי כל כך של השיר. הן מסבירות מדי. [ליצירה]
- [ליצירה] "כרית ללא ריח הצרות" הוא דימוי מעניין. אני סקרנית לדעת איזה ריח יש, לדעתך, לצרות. [ליצירה]
- [ליצירה] טעון. אהבתי את האזהרה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי וכאבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] כל הממעיט הרי זה משובח. יופי. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] כאחת שחוותה לינץ' וירטואלי, אני מבינה לליבך ומבינה את כעסך. יחד עם זאת, התאור יפה ומפתה וזאת, אני משערת, היתה כוונתך - להראות את הפיתוי שבהתמכרות לעולם שכולו מעין פאטה מורגנה. וכן, אני מסכימה עם אמילי. זהו בהחלט שיר. אהבתי. [ליצירה]
תגובות