כבר נובמבר
באור הסתוי
אני חושבת על אורפיאוס
השאול נושך בעקביו
שלא אשכח את חלחלת הבשר
כשהיא משתוללת
גם האהבה שותתת תחתיה
אריאן סולאל
-
חיפאית, כותבת שנים רבות, סוף סוף מעיזה להציץ מתוך המגירה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] רומנטי ולירי. היש עוד אוהבים כאלה? [ליצירה]
- [ליצירה] כאחת שחוותה לינץ' וירטואלי, אני מבינה לליבך ומבינה את כעסך. יחד עם זאת, התאור יפה ומפתה וזאת, אני משערת, היתה כוונתך - להראות את הפיתוי שבהתמכרות לעולם שכולו מעין פאטה מורגנה. וכן, אני מסכימה עם אמילי. זהו בהחלט שיר. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי ! אהבתי מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד. היטבת להביע מה שכל כך קשה להביע - עצב אין קץ. [ליצירה]
- [ליצירה] Fire and Ice יפה מאוד. אהבתי בעיקר את השורה החמישית והשישית. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכם על התגובות. המתקתם לי את היום. [ליצירה]
- [ליצירה] כל הממעיט הרי זה משובח. יופי. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מתהומות יאוש ושכול אל חיים חדשים ? האם הבינותי נכון ? אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים לשיר. האדם אכן איננו ולא במקרה. חווה בודדה במאבק עם תאוותיה ועם אלוהיה. הכוונה לא היתה שהיא משתעשעת עם הנחשים. היחסים בינה לבין הנחש טעונים . הם רוגמים אותה והיא משסה בהם. השורה האחרונה אינה מופנית אל הנחשים אלא אל אלוהים. את גן העדן כבר הפסידה, את ילדיה היא יולדת בצער על מנת שימותו בבוא היום, לכן היא מרשה לעצמה לתת דרור לתאוותיה, שהנחש והתפוח מסמלים אותן. [ליצירה]
- [ליצירה] קשה לי שירך. [ליצירה]
תגובות