אל מלא רחמים ושאול תחתיות
ארוס וטאנאטוס בסחרחרת
אתה האש, אתה המאכלת
אתה בכי המלאכים ודאבון הלב
אנו הרחם
אנו העולה
אריאן סולאל
-
חיפאית, כותבת שנים רבות, סוף סוף מעיזה להציץ מתוך המגירה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אם אלוקים אינו ניתן להבנה על ידי בני אנוש בשכלם המוגבל, כיצד יתכן שאלוקים עוסק בפעולה כל כך אנושית כמו ציור ? או אולי לא הבינותי את כוונתך ? אשמח לקבל הסבר. [ליצירה]
- [ליצירה] הזדהות מזדהה מאוד עם התחושה שבטאת בשיר. הכותב שם את כל נשמתו בשיר והקורא (אם יש בכלל כזה) מעיף מבט קליל ושועט הלאה. השיר אמיתי וכואב. לא אהבתי כ"כ את השורה "שיובילו למקום טוב ואמיתי". חבל להכניס משפט בנאלי לשיר כזה. כדאי לנסות למצוא משהו אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכם על התגובות. המתקתם לי את היום. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכן על התגובות. לא כתבתי בעבר על איקרוס, מלודי אמילי. בנראה התכוונת למישהו אחר [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את פסק הזמן הזה שלקחת לעצמך כדי להתבונן, מעורבת יותר מאשר לא מעורבת. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים לשיר. האדם אכן איננו ולא במקרה. חווה בודדה במאבק עם תאוותיה ועם אלוהיה. הכוונה לא היתה שהיא משתעשעת עם הנחשים. היחסים בינה לבין הנחש טעונים . הם רוגמים אותה והיא משסה בהם. השורה האחרונה אינה מופנית אל הנחשים אלא אל אלוהים. את גן העדן כבר הפסידה, את ילדיה היא יולדת בצער על מנת שימותו בבוא היום, לכן היא מרשה לעצמה לתת דרור לתאוותיה, שהנחש והתפוח מסמלים אותן. [ליצירה]
- [ליצירה] "יש אנשים עם לב של אבן יש אבנים עם לב אדם". רעיון יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] טעם החטא הזה ערב לחיכי. הדימויים מעניינים והמתח בין התשוקה לאיפוק מתואר יפה. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אם מותר לי להעיר (וסלח לי אם זאת פסיכולוגיה בגרוש) השחור הגדול שאין לא סוף משתלט כאשר מפסיקים להלחם. [ליצירה]
- [ליצירה] הכוונה ל"דודייך" בלשון נקבה. ההשוואה היא בין דודיו לדודיה. תודה על הערתך, אמילי. [ליצירה]
תגובות