ממעמקים קראתיך
ואתה רובץ לך באחורי רקיע
מיידה בי בקבוקי תבערה
בין לבין מתבונן בציפורני רגליך
בזכוכית מגדלת
"של בשרך מעל עצמותיך"
אתה אומר בבדיחות
לא איכפת לך
שנפשי רצועה במרצע
ואינני יכול
אריאן סולאל
-
חיפאית, כותבת שנים רבות, סוף סוף מעיזה להציץ מתוך המגירה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מעניין היה לקרוא את השיר שנית לאור הסברייך. נראה לי שאין סתירה בין כוונתך לבין הפרוש שלי. יש אולי הדגש בנקודות שונות. אולם כפי שכתבת וכתבה גם אמילי, הקורא מפרש את היצירה בדרכו שלו. ד.ה. לורנס חזר ואמר: Never trust the artist, trust the tale באשר לשאלתך - היכן המציאות, שם או כאן ? נראה לי שזה תלוי בנקודת ההשקפה האישית של כל אחד. תודה על ההסבר. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים לשיר. האדם אכן איננו ולא במקרה. חווה בודדה במאבק עם תאוותיה ועם אלוהיה. הכוונה לא היתה שהיא משתעשעת עם הנחשים. היחסים בינה לבין הנחש טעונים . הם רוגמים אותה והיא משסה בהם. השורה האחרונה אינה מופנית אל הנחשים אלא אל אלוהים. את גן העדן כבר הפסידה, את ילדיה היא יולדת בצער על מנת שימותו בבוא היום, לכן היא מרשה לעצמה לתת דרור לתאוותיה, שהנחש והתפוח מסמלים אותן. [ליצירה]
- [ליצירה] זורם ומלא אהבה. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבה עשירה,סוחפת, כובשת. [ליצירה]
- [ליצירה] אפוקליפסה עכשיו [ליצירה]
- [ליצירה] תאור עשיר ויפה ומלא אהבה. [ליצירה]
- [ליצירה] מתהומות יאוש ושכול אל חיים חדשים ? האם הבינותי נכון ? אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] שובה לב ! [ליצירה]
- [ליצירה] טעם החטא הזה ערב לחיכי. הדימויים מעניינים והמתח בין התשוקה לאיפוק מתואר יפה. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה אמילי. כיצד היית מהדקת את השיר? אשמח לשמוע רעיונות. [ליצירה]
תגובות