[ליצירה]
שיר מעולה.
פסימיות וכובד משא בהווה עם אמונה בעתיד אופטימי. חכמת החיים היא: ברגע שתפסת את קצה החוט של האופטימיות, אל תעזבנו, כי גם בעתיד הרחוק נכונו לנו קשיים (מסוג אחר) אבל כל זמן שקצה החוט האופטימי בידך, תוכל לעמוד בקשיים אלה ולפעמים דוקא הקשיים נותנים משמעות לחיינו - בזכות האופטימיות מסר ברור
[ליצירה]
מסר...
תודה לך על תגובותיך..
עקבתי אחריך קצת, וגיליתי אותך
משקיע, קורא ומגיב, כמעט לכל שיר..
אשריך !
עיתים קשה לפנות זמן ולקרוא את כל הדברים היפים
החדשים שמפורסמים כל יום מחדש..
עיתים יש את הזמן..
אך אין את החשק או אין מה.. להגיב.
אתה מצאת גם את זה..
וגם בשני לא מנעת אצבעותיך.
ושוב.. תודה.
[ליצירה]
יש לך את זה.
יש אנשים שחושבים, ששירה זה לכתוב בשניים שלושה משפטים קצרים ומסובכים, שמגיעים מאוצר האסוציאציות של הכותב ואינם מתחברים עם החוויות של הקורא. אני קורא לזה: "שירים למגירה". שירים שנכתבים באתר פומבי צריכים לדבר אל הקוראים, ומה שהופך אותם לשירים זו הבעת הרעיונות בצורה פואטית (אני בטוח שבאקדמיה יסבירו את זה יותר מדויק). אהבתי במיוחד את בית הסיום האומר, שהכול משתנה עם הזמן וגם עם אותן חוויות, כעבור שנה עולים ברמה.
[ליצירה]
מעוז צור יקרה,
ראשית, נאלצתי לקרוא את השיר פעמיים, כי רק בסוף הנבתי ש-"מעו" הוא שם של אישה..
שנית מצא-חן בעיניי איך נראים חיבוטי תקשורת עם אהוב מנקודת ראות של אישה.
בהקשר לכך אני רוצה לצטט לך שיר שכבר פירסמתי כאן שמציג את היסוסים שלך מנקודת ראות של גבר:
בנק אוצר המילים
הַשְּׁתִיקָה שֶׁהֱעֶנְקְתְּ לִי
הִנָּה הַלְוָאָה לִזְמָן אָרוֹךְ
לְלֹא מוֹעֵד הֶחְזֶר
וְעִם עֹמֶס נֶשׁךְ כָּבֵד.
הַמִּלִים שֶׁמָּשַׁכְתְּ מִפִּי
מְהַוּוֹת מְשִיכַת-יֶתֶר.
כְּכָל שֶׁתַּמְשִיכִי לִשְׁתוֹק
אֶזְדָּקֵק לְיוֹתֵר מִלִּים.
לַמִּלִּים אֵין הַנָּחוֹת
לַשְּׁתִיקוֹת יֵשׁ מְחִיר.
בתקווה שגם את תראי כמוני איך הדברים קשורים.
על טוב יורם
[ליצירה]
[ליצירה]
יפה יפה...8-)
אהבתי בעיקר את החלק האחרון...
מצחיק אבל המשפט שהכי התחברתי אליו הוא-
"לעיתים הכתיבה היא מפלט אחרון
לפני שאנו לוקים בשיגעון.."
[ליצירה]
הלואי..
לא היו הדברים מעולם...
אך הם ישנם.
אך מחר ... אינם.
כשלב אל לב כואב,
הדמעות זולגות.
כשהכל מתפוצץ
וכבר לא יודעים מה לעשות,
התרופה הכי טובה
היא פשוט... לחכות.
איתך...
[ליצירה]
מבט שנשלח מעינו לעינה
כמעט נמצאים הם במרחק נגיעה,
והפחד מחלחל והתשוקה גוברת
מה יהיה ביננו ??
איש לא ידע
איש לא ידע..
אף אחד מהם לא רצה להמר..
אף אחד לא רצה לוותר..
וכך נעמדו הם עזר כנגדו
וויתרו.. על הסיכוי להכשל..
אויש... מקרה עצוב וכ"כ אמיתי..
[ליצירה]
לא נבהלתי, רואה אני אותך מסתרקת מבעד לחלון, שיערך גולש על כנפי הרוח, עוטף את צווארך כצעיף.
בואי, לחשתי לך, ונסחפת עימי לעבר האביב.
פוסעת את אחרי עקבותיי, נצמדת את לרגש רוחי,
פחדתי, ועזבתי אותך מוכת רוחות,
בורח משמש בורח מצילי.
ואלייך נסחף אני גולש מעונה לעונה,
עד החורף יגיע ואגלוש לחלונך,
ציפור חורפית לבנה.
[ליצירה]
שני חלקים לו לאדם
חלק עליון, חושב,
חלק תחתי, מרגיש.
יש פעמים טוב לו לאדם להחליט מזה או מזה.
אינסטיקנטים המגיעים לנו מהלא מודע - רגש -
שיקולים הנובעים מסינפטות עובדות.
השכל נמשל לאבן, יציב, איתן.
הרגש... לרוח, מתנודדת מצד לצד.
כל אחת מהם לחוד... קטסטרופה.
שניהם ביחד... בניין.
לעיתים סופה נוצרת,
מערבבת את הבטון ביחס לא טוב.
גורמת לנו לדבוק בליבנו או ובשיכלנו..
ואת הטעם הטוב... לאבד.
מודע אני לכוחות הלב...
ובעקבות זאת נכתבה התגובה..
הלב הוא המבטא את מעמקי נפשנו ונשמתנו-אכן.
הוא אכן זה הגורם לנו לגלות...
אך יש פעמים בם הוא גם שובר את רוחנו..
מניח אותנו בשקט לבהות..
[ליצירה]
השכול מכה באדם בנקודות הכי עמוקות, רעד החודר למיתרי הנפש, כאב.. בעומק המחשבה.
וגם כיום לאחר יותר משנתיים, בטוחני שההד עוד מהדהד, הזיכרון עוד צורב.. הטרוניא.. מתעוררת בכל רגע קשה שקורה.
ישנם דברים הקורים בעולם, ואין לנו יכולת להשיג את המדוע, רק תוצאת הדברים מוטלת לרגלנו.. ואנו תוהים, איך אפשר..
הזמן הינו מרפא לכל כאב, הזמן מדהה כל זיכרון.
אך לעד תעלה הדילמה מעמקי הלב,
לכעוס מחדש.. או למחול.
[ליצירה]
יורם תומר היקרה גם כן...
צר לי לבשר לך... אך אני גבר !!
אם תכנס לשירים נוספים שלי..תבין זאת.
אבל בוא נגיד שגרמת לי ולעוד כמה א-נשים (גברים כן..) להתגלגל מצחוק.
ועכשיו ברצינות...
תודה.
עצם ההתבלבלות שלך רק מחמיאה לי על השיר.
[ליצירה]
החש בראשו...יעסוק בתורה.
והחש בבטנו....יעסוק באמונה.
תורה(להלן משנה,גמרא,הלכות ושות') טובים לראש.
אמונה(להלן מוסר מחשבת ואמונה)טובים ללב.
ואין תרופה יותר טובה ללב כואב...מאשר להתרפק על אבא שבשמיים...בדוק עם ניסיון.