[ליצירה]
שיר מעולה.
פסימיות וכובד משא בהווה עם אמונה בעתיד אופטימי. חכמת החיים היא: ברגע שתפסת את קצה החוט של האופטימיות, אל תעזבנו, כי גם בעתיד הרחוק נכונו לנו קשיים (מסוג אחר) אבל כל זמן שקצה החוט האופטימי בידך, תוכל לעמוד בקשיים אלה ולפעמים דוקא הקשיים נותנים משמעות לחיינו - בזכות האופטימיות מסר ברור
[ליצירה]
מסר...
תודה לך על תגובותיך..
עקבתי אחריך קצת, וגיליתי אותך
משקיע, קורא ומגיב, כמעט לכל שיר..
אשריך !
עיתים קשה לפנות זמן ולקרוא את כל הדברים היפים
החדשים שמפורסמים כל יום מחדש..
עיתים יש את הזמן..
אך אין את החשק או אין מה.. להגיב.
אתה מצאת גם את זה..
וגם בשני לא מנעת אצבעותיך.
ושוב.. תודה.
[ליצירה]
יש לך את זה.
יש אנשים שחושבים, ששירה זה לכתוב בשניים שלושה משפטים קצרים ומסובכים, שמגיעים מאוצר האסוציאציות של הכותב ואינם מתחברים עם החוויות של הקורא. אני קורא לזה: "שירים למגירה". שירים שנכתבים באתר פומבי צריכים לדבר אל הקוראים, ומה שהופך אותם לשירים זו הבעת הרעיונות בצורה פואטית (אני בטוח שבאקדמיה יסבירו את זה יותר מדויק). אהבתי במיוחד את בית הסיום האומר, שהכול משתנה עם הזמן וגם עם אותן חוויות, כעבור שנה עולים ברמה.
[ליצירה]
מעוז צור יקרה,
ראשית, נאלצתי לקרוא את השיר פעמיים, כי רק בסוף הנבתי ש-"מעו" הוא שם של אישה..
שנית מצא-חן בעיניי איך נראים חיבוטי תקשורת עם אהוב מנקודת ראות של אישה.
בהקשר לכך אני רוצה לצטט לך שיר שכבר פירסמתי כאן שמציג את היסוסים שלך מנקודת ראות של גבר:
בנק אוצר המילים
הַשְּׁתִיקָה שֶׁהֱעֶנְקְתְּ לִי
הִנָּה הַלְוָאָה לִזְמָן אָרוֹךְ
לְלֹא מוֹעֵד הֶחְזֶר
וְעִם עֹמֶס נֶשׁךְ כָּבֵד.
הַמִּלִים שֶׁמָּשַׁכְתְּ מִפִּי
מְהַוּוֹת מְשִיכַת-יֶתֶר.
כְּכָל שֶׁתַּמְשִיכִי לִשְׁתוֹק
אֶזְדָּקֵק לְיוֹתֵר מִלִּים.
לַמִּלִּים אֵין הַנָּחוֹת
לַשְּׁתִיקוֹת יֵשׁ מְחִיר.
בתקווה שגם את תראי כמוני איך הדברים קשורים.
על טוב יורם
[ליצירה]
[ליצירה]
יפה יפה...8-)
אהבתי בעיקר את החלק האחרון...
מצחיק אבל המשפט שהכי התחברתי אליו הוא-
"לעיתים הכתיבה היא מפלט אחרון
לפני שאנו לוקים בשיגעון.."
[ליצירה]
הי .. תגובה קצת מאוחרת. אבל עכשיו נתקלתי בשיר.
זה שיר כל כך נכון : "אנחנו" נוטים לומר הרבה דברים..
ולעשות מעט. "אנחנו" מאוחדים ביחד שכל אחד לחוד.
"אנחנו" כמריונטה בידי המריונט ועוד מעיזים לחשוב שדעתנו חופשית..
אכן שיר יפה.
[ליצירה]
"חטאות נעורי ופשעי אל תזכור - כחסדך זכור לי"
יש לך עין טובה, ורצון לכפר..
נהנתי לקרוא את שירך - כמה וכמה פעמים.
לו יהי ויישאר לך הרוגע,
לו יהי ויישאר רק הטוב,
"ייסורים של אהבה" מקבלת את על עצמך...
לו יהי ותגאל סוף סוף נפשך.
[ליצירה]
השכול מכה באדם בנקודות הכי עמוקות, רעד החודר למיתרי הנפש, כאב.. בעומק המחשבה.
וגם כיום לאחר יותר משנתיים, בטוחני שההד עוד מהדהד, הזיכרון עוד צורב.. הטרוניא.. מתעוררת בכל רגע קשה שקורה.
ישנם דברים הקורים בעולם, ואין לנו יכולת להשיג את המדוע, רק תוצאת הדברים מוטלת לרגלנו.. ואנו תוהים, איך אפשר..
הזמן הינו מרפא לכל כאב, הזמן מדהה כל זיכרון.
אך לעד תעלה הדילמה מעמקי הלב,
לכעוס מחדש.. או למחול.
[ליצירה]
יורם
במבט שונה על היצירה שלך...
ובהמשך הנושא בין גבר לאשה..
אל ינסה הגבר להסביר את דרך מחשבתו לאשה,
הוא יחשב בעיניה לבלוק.
אל תנסה אשה להסביר את דרך מחשבתה לגבר,
היא תחשב בעיניו לאשה.
אך ברגע בו יתחתנו השניים
ויעברו לתחת אותה קורת גג
הו אז יבינו השניים..
את דרך מחשבת האחד.
[ליצירה]
שמואל היקר
אני תומך בכל מילה בשיר שכתבת
אך מניסיון מר יכול לומר
שכל ניסיון למרד ידוכא באון
ואילו העובד שינסה...
יימצא את עצמו חותם אבטלה.
אך לא לדאוג..
אמפריות גדולות מאלו נפלו,
עוד יבוא יומם של אותן חברות.
עוד יבוא נקם...
ובפיצויים יחוייבו.
[ליצירה]
מסר...
תודה לך על תגובותיך..
עקבתי אחריך קצת, וגיליתי אותך
משקיע, קורא ומגיב, כמעט לכל שיר..
אשריך !
עיתים קשה לפנות זמן ולקרוא את כל הדברים היפים
החדשים שמפורסמים כל יום מחדש..
עיתים יש את הזמן..
אך אין את החשק או אין מה.. להגיב.
אתה מצאת גם את זה..
וגם בשני לא מנעת אצבעותיך.
ושוב.. תודה.