זכרון, זכרון הוא כמו ספר, בנוי  פרקים פרקים, דפים דפים. כל פרק מוקדש לדבר אחר, כל דף... הוא תת פרק. זהו ספר ענק המאגד בתוכו את הרכש שאותו קנינו בלימודנו במהלך השנים. את הדברים שנכנסו לנו לאינסטינקט. עם פרק שלם למי אנחנו. פרק ל-מה אנחנו, ופרק שלם הכולל את חיינו עצמם. שזור הספר בחוט העבר וההוה, ולפרק מסויים ב- חיינו, נשזר החוט עם חוט חיינו. מקושרים הם הדק היטב, היטב הדק, אחד עם השני. ויש עוד סוג של ספר זכרון. ספר זכרון רבתי. הכולל בתוכו זכרונותיהם של מליוני ספרים קטנים. כל דף ודף ממנו הוא ספר בפני עצמו. זהו זכרון של אומה. וכמו הקודם, גם ספר זה נשזר בתקופתו הארוכה עם חוט העבר וההווה. שחוט זה קדם לו. ומכיוון ששני הסוגים על אותו חוט.. לעולם יהיה זכרון היחיד מחובר לזכרון הכללי.   איך אפשר לשכוח ...  איך אפשר להדחיק לפינה ...   איך אפשר להכניס לגניזה זכרונות שלכל יחיד ויחיד פרק הנמצא שם מספרו האישי. וגם כשהיחיד מת.. פרקו נשאר כתוב. מליוני ואלפי פרקים יתומים נושא ספר זכרונותינו. באלפי מלחמות שנשזרו ונחתמו בדם על חוט העבר וההווה העובר דרל חיינו. משאיר במוחנו את החובה לזכור. ולא רק לזכור, אלא לשכתב. לבל ימחק, ולבל יתבלה ספר זכרונותינו. אבוי לנו אם נשכח את עברינו, אוי לנו אם נשכח מי אנחנו, ומה תפקידנו. ואין תוכן לחיינו אם נשכח את צור מחצבתנו, המתחיל את חוט העבר וההווה, ואת מסעותינו עליו. ובדקות דומייה .. נזכור, ולא נשכח.