אט תכתוב ידי

מילים הנאמרים ללא קול,

מלטפת ידי את שערות ראשי..

והוא בשלו כמעט ומט ליפול.

מנסה לו פי להעלות חיוך,

כמעט ומצליח.. ובאחת נופל.

חשכת הליל נפלה על עיני,

ואיני רואה.. מלבד הליל.

אך מחר ושוב השמש תזרח,

ושוב ציפורים יאמירו רום.

יחבקו עננים תכול השמיים,

ורוח קרירה תלבב לב עגום.

על מה נטשתני,

על מה עזבתני אתה שם במרום,

הן כל ניסיונותיי עלו לי בתום.

לב נכאים בגופי נתת..

איך ואוכל להגביה מרומים.

אך יום יבוא ואש השמחה תוקד,

יום וכולנו נוכל לו, ויעלם לו לעד,

הרע הממריד את ליבות הבשר,

יום יבוא ולא יהיה עוד, לב קר.