[ליצירה]
החיים מלאי צבעים
אופפים הם אותנו בחום.
אל כששחור בליבנו
נהפכים הצבעים לאפור.
אך דווקא כששחור בפנים....
אולי ייקח קצת זמן...
אך לבסוף נראה את הצבעים בחוץ..
תודה "ההיא משם".. טוב לחזור.
[ליצירה]
מאיר פרידמן.
בהתחלה שקראתי את השיר קבלתי רושם של מישהו שכותב על משהו שכואב לו.
על משהו שצובט לך בלב וכתבת אותו כדי לשחרר קצת עצב.
אבל לא כולם רואים אותו דבר,
ויש כאלה שרואים את מה שכתבת כ- "עוד שיר"
אתה חייב להבין את זה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אנשים הם לא טלפתים! ולא כולם חודרים לכוונה הנכונה שלהקטע שנכתב.
אי לכך ובהתאם לזאת,
בלי קשר לאף! אחד מלעיל.
יצאת אדיוט !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
התגובה הקיצונית שלך,אולי באה מתסכול מובן
שלא הבינו את מה שכתבת.ומתקנים אותך על שטויות.
אבל מכאן,ועד לפגוע במישהו..............
בכל הדיאלוגים והירידות ההדדיות לא מצאתי התנצלות אחת שלך כלפי "ערוגה" !
אתה התחלת את הבלאגן!
תהיה גבר! ותדע לסייים אותו.
תמיד תוכל להכנס לאתר תחת שם אחר,
אך בזאת תצא קטנוני ושפן.
הכפשת והסרחת את השם "מאיר פרידמן"
בוא נראה אם תוכל לתקן את זה.
[ליצירה]
[ליצירה]
עונות השנה יצאו במחול
מצאו הן אוצר של שירים קבור בשורשיהן
הצפצפה הכסיפה מבושה
בשורשיה לא נמצאה אפילו מילה אחת קטנה.
האזדרכת מצאה פזמון,
האלה והאלון את הבית ראשון
הקטלב חפר לו בית שני
והאטד גילה סיום עוקצני.
ןעתה חיפשה החבורה
למי לתת את המתנה הנפלאה..
והנה לעת ערב מופיע מבין השבילים
איש לבן שער, הרודף אחר שירים.
שואל הוא אותם: המצאתם שיר ??
שבמשך עונות קברתי שירים
ועתה מצאתי אחת ראויה..
מיהרו העצים ומסרו הבתים,
ומחרוזת ענד לה.. תחת עץ הצפצפה.
יורם
שיריך יפים בזכות עצמם...
מאושרת היא האשה שזכתה לעונדם...
[ליצירה]
לא נבהלתי, רואה אני אותך מסתרקת מבעד לחלון, שיערך גולש על כנפי הרוח, עוטף את צווארך כצעיף.
בואי, לחשתי לך, ונסחפת עימי לעבר האביב.
פוסעת את אחרי עקבותיי, נצמדת את לרגש רוחי,
פחדתי, ועזבתי אותך מוכת רוחות,
בורח משמש בורח מצילי.
ואלייך נסחף אני גולש מעונה לעונה,
עד החורף יגיע ואגלוש לחלונך,
ציפור חורפית לבנה.
[ליצירה]
דווקא שהלב מלא וגדוש,
דווקא שיש מלא מחשבות בהם לדוש
דווקא שהרגש סוער וגועש..
הפה כאילו אילם.. והגוף כאילו שותק.
ואז משתחרר מן משהו בנאלי
פשוט ורגיל.
וכשאומרים שלום.. אחרי שנפרדים..
מוצאים אנו את עצמנו..
מתחרטים.
תגובות