[ליצירה]
אירונית היא הקידמה...
בילדותי גדלתי על שפת יער רחב ידיים,
היה הוא לי למפלט, למסתור, למשחק.
אך בוקר ולפתע רועשות האוזניים
מקול מסור חשמלי שעל עץ מונחת.
ועתה לה קמה שכונה לתפארת,
בינייני קומות ומשרדים.
איה לו היער ששחקתי בו כילד ??
ביער של פלדה ובטון
ילדים משחקים..
[ליצירה]
כאב השכול מכה בגופי
בעוצמת המילה הכתובה
מעפר באנו ואל עפר נשוב
ובתווך... מה אנו... מה ?
ולו יכלו בקשותינו להתגשם
ולו יכולנו לעצמת המלאך
ואין לנו אלא להתנחם
באלה הקוראים את דמעותינו על הדף ..
[ליצירה]
אחת...
הרגשה של דז'ה וו..
יש מילים שאין לומר,
יש מחשבות שאין לחשוב,
אך האם יכולים אנו לשלוט על הרגש ??
האם נכון הוא הדבר לדכא רגשות ??
לא פעם סערה מתחוללת
לא פעם אנחנו נופלים,
אך ברירה...
ברירה כן היא בידנו,
אנו הבוחרים מבט.. פרספקטיבה על החיים.
בזמן שצריך הדבר לבוא, היי בטוחה שיגיע !
קחי את הזמן לבנייה,
עד אשר התשוקה.. את הלב תשביע.
[ליצירה]
אתה מזכיר לי את רובין הוד...
יפה ונכון,אין שחר לבעיית העשירים/עניים.
לעד חלק רק ירוויח...וחלק ימשיך לחפש את לחמו.
הכאב עמוק,אך כל שנותר לעשות...זה לכתוב.
נ.ב.
רק אל תתחיל ללבוש געטקס..
[ליצירה]
"יש לי לב ויש לי נשמה"
נקודה ממש יפה שהאיש שניסה לא הצליח.
ואילו הטיפות.. כן.
דווקא שהצלחת להקשיב לטיפות הנופלות ולחבר מהן מנגינה.. דווקא אז כאב לך שבמסה קריטית כולן מזכירות לך כמה את ריקה ..
תגובות