[ליצירה]
דרך חתחתים עברת
דרך לא דרך
את פיתולי השבילים בקושי שרדת
ושיר.. כתבת למזכרת.
ואת אשר בו הכח, בליבך נצרת,
את אשר במסע.. נתן לך יד.
בזמנים אשר כואב, קשה לזכור,
אך בזמנים שכאלו..
אדם אוהב..
בנשמתנו ננצור.
[ליצירה]
כל כך מכיר את ההרגשה...
כך את העט, קח את הדף,
צא ורדוף אחר שיר שובב.
אל תתן להם מבין אצבעותיך לחמוק,
דווקא שרע,דווקא שעצוב... כתוב !
אל תשבר מעומס הלב..
אם יוצר אתה, אם כותב, משורר..
אל תשאיר קולמוס בודד.
כתוב את שליבך אומר..
כתוב, כדי שלא תשבר !
(ולוואי שהיה בי את הכח להגיד זאת לעצמי לפעמים.)
[ליצירה]
שיר מקסים.
נגעת במקום עמוק.
יש ימים שלעולם לא יחזרו,
יש ימים שלעולם נמשיך לצפות להם.
ויש ימים שאותם אנו חיים! ובהם צריך לדבוק,
ואותם אנו סופרים.
יפה.
[ליצירה]
"עד שנגמר... שנהיה"
"עד שעגנו... שזנחו"
אהבתי את הניגודים. כאילו ההליכה משלימה מעגל כלשהו..
או שפשוט ההליכה היא במעגלים..
- שני הרעיונות יפים בעיני -
"וצריך להמשיך ללכת
וצריך להמשיך לנדוד
והדרך עוד מושכת
ארוכה..."
[ליצירה]
וממזר פרחים יקר.
ציניות זה רעל מסוג אחר...
ה-רבה יותר גרוע.
זה לקחת פרפר לבן,ובמקום להעביר אותו בשלבים דלעיל (1-7) זורקים אותו מתחת לגלגלי משאית,ועושים ממנו סימניה.
ציניות זה איכסה!
[ליצירה]
שיר מקסים.
שמרת יפה על משקל,אך חרוזים...
סתם... הדסוס,את כותבת יפה וטוב,
אך לפעמים בכתיבה,הדברים יוצאים עמוק מהלב...
והלב, לא יודע משקל וחרוזים.
המילים בהחלט אוהבות אותך.
[ליצירה]
מצא לו את מקומו השיר שלך...
ישר אחרי "דרכה של אשה"
יום עמוס, מקרה כואב..
דברים המעיבים על הלב.
מחפשים דרך, מחפשים מוצא,
מחפשים מקום להתפרק..
משוועים לנחמה.
ומגיע אהוב במגע מנחם
גורם לכל הדברים
להתרוקן..
ןשבכל כבר ריק
והלב נקי..
נשאר הוא האהוב.....
ריקני.