שעות קרירות של בוקר
רוח מלטפת ושירת ציפורים.
שדות ירוקים נפרשים, זבובונים לאלפים,
וחיוך מטומטם על הפנים.
על כסא המלך, רגל פה רגל שם
נשען לאחור מביט על העולם.
ופתאום משום מקום
פורץ פרפר לבן במחול,
מתנודנד לימין מתנודנד לשמאל
למעלה למטה, פרפר לבן שיכור.
ולפתע -בום - מתנגש לי בפנים,
ובסליחה מבולבלת נעמד שניה באוויר,
ובמכת כנפיים מסתחרר לו הלאה...
במחול השיכורים.
כי ככה הם פרפרים לבנים,
בשלהי הקיץ עם תחילת הגשמים,
כשטיפות צוף אחרונות נתלות בכותרות הפרחים,
שותים הם לילות כימים,
ובכל ערב וערב עורכים, נשף פרפרים.
ופרפר לבן אחד
השתכר מנופת צופה של פרפרית לבנה
ובדרכו לביתו בבוקר קריר
התנגש בי במחול...
של פרפרים שיכורים.
תגובות