בימי אוצר
אוצר בלום
נשמע קול
קול עלום
מיהו זה
המשמיע קולו
מיהו זה
הפונה לקונו
סתם אדם
במשכב מטתו
מוחה דמעה
רועד בקולו
אנא אל
בשם ישראל
סלח נא
לאדם שואל
על משכבי
מעמקי נשמתי
פורץ בבכי
עוצם עיני
אל נא
שמע נא
קבל נא
את תשובתי.
צור ד
-
"יש דברים שרציתי לומר לך.. ואינם נענים לי.."
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יורם תומר היקרה גם כן... צר לי לבשר לך... אך אני גבר !! אם תכנס לשירים נוספים שלי..תבין זאת. אבל בוא נגיד שגרמת לי ולעוד כמה א-נשים (גברים כן..) להתגלגל מצחוק. ועכשיו ברצינות... תודה. עצם ההתבלבלות שלך רק מחמיאה לי על השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] הלואי.. לא היו הדברים מעולם... אך הם ישנם. אך מחר ... אינם. כשלב אל לב כואב, הדמעות זולגות. כשהכל מתפוצץ וכבר לא יודעים מה לעשות, התרופה הכי טובה היא פשוט... לחכות. איתך... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים... מחד גיסא קורעת ומכאיבה, ומאידך.. מרעידה לבבות. הכללת כמעט ה-כל בארבעה משפטים. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה...... אהבתי את ה- לא-אוב. [ליצירה]
- [ליצירה] היצירה שלך מתאימה למשבר גיל המעבר.. לא לך רון.. לכל אדם חלום, שאותו הוא מקווה לחיות, אך הלך חיינו נוטע בליבנו חלומות אחרים. צריך אדם לזרום עם חלומותיו כפי שהוא זורם (בעל כורחו) עם שנות חייו החולפות. אנו קמים כל בוקר לעוד יום עבודה/לימודים אנו חוזרים שוב ושוב על "שגרת" החיים. ואותו סדר יום בדומה פחות או יותר - מה כבר נשאר לנו.. עוד חלום שנופל.. לא כך הם באמת הדברים למרות שלפעמים אנחנו מרגישים "דפוקים" ושגונבים לנו את חלומות החיים. צריך רק לזכור לשים לב לנקודה קטנה.. שהשמש עושה יום יום את אותה העבודה. וכל יום מחדש --- הוא יום חדש, עם חלום חדש, עד הערב הבא. אז "נקום מחר בבוקר - עם שיר חדש בלב" וניתן ליום אתמול לעבור. ורון, כבר גרמת לי פה לכתוב יצירה שלמה.. אז אגיד - שלום - לבא בתור . [ליצירה]
- [ליצירה] הי...חמוד ויפה.. המשיכי לנסות,בסוף ת-מיד מצליחים. [ליצירה]
- [ליצירה] אמונה , השלוש נקודות באות לעשות פאוז, לקחת את המשפט שנכתב לפני ולקשר אותו למילה אחרי. אפשר לעשות זאת בפסיק אך ככה נראת יותר ההתלבטות לגבי מקור הכוח שדוחף קדימה. תודה לכם. השיר דווקה לא כל כך גוזמא לצערי, ככה לפעמים אתה מרגיש כשהדרך ... לא נגמרת, והמקום היחידי שהיא נמצאת בו... זה במחשבות. [ליצירה]
- [ליצירה] :-) :-) :-) בקרוב אצלך... [ליצירה]
- [ליצירה] נכון,וגם נכון. אתה צודק שהאקדמת גורמת לנו לאבד את היופי הפנימי שיש לנו מפרפר לבן. שוחטת היא את ראייתנו הבלתי נגועה במחלת האקדמת. אך לדעתי גם הכל תלוי בראיה האינדוידואלית.. כי ככל שלומדים יותר על דבר מסויים,הוא יותר יפה,לפחות בעיני. ה-בעיה היא שלצערנו בדורנו הנוער כבר לא שם! על פרפרים,ודווקה הגישה הזו של ללמוד על! תגרום, למי שהיופי הפנימי הזה נמצא בו, לחיות את. ושוב הכל אינדוידואלי. [ליצירה]
- [ליצירה] הם אחרי ואני איננה נמוגה לתוך ים של תככים וכל הדיכוטומיה ממני והלאה נסגרים שערי רגשותי המכים ומאחורי מלחמה, מי ינצח ? קול צחצוח חרבות וסכינים כל רגש רגשותיו לי שולח ואני יודעת כי סערת רגשות לי בפנים. [ליצירה]
תגובות