[ליצירה]
כואבת המציאות של אב המתאבל על בנו,
בראשנו זה לא אמור להיות ככה.
אך אלו הם החיים, והמוות.. הוא חלק מהם.
החיים מספרים בגאווה זיכרונות על המתים,
אשר במותם מות גיבורים..
ישארו לנצח "חיים".
כל שנה ביום הזיכרון הולך אני
לבית הקברות הצבאי בי-ם.
מדהים אותי לראות, מעבר לסיפורים של המתים,
מעבר לזכרונות שאנשים מעלים,
מעבר לבכיות, מעבר לטכסים..
מדהים אותי לראות.. איך ליום אחד..
הופך בית הקברות - לבית החיים.
כתבתי קטע: "נכתב ליום הזיכרון"
אך שם כתבתי ליום השואה...
וטוב שנכתבו מילים על סבות ונכדים.
[ליצירה]
שני חלקים לו לאדם
חלק עליון, חושב,
חלק תחתי, מרגיש.
יש פעמים טוב לו לאדם להחליט מזה או מזה.
אינסטיקנטים המגיעים לנו מהלא מודע - רגש -
שיקולים הנובעים מסינפטות עובדות.
השכל נמשל לאבן, יציב, איתן.
הרגש... לרוח, מתנודדת מצד לצד.
כל אחת מהם לחוד... קטסטרופה.
שניהם ביחד... בניין.
לעיתים סופה נוצרת,
מערבבת את הבטון ביחס לא טוב.
גורמת לנו לדבוק בליבנו או ובשיכלנו..
ואת הטעם הטוב... לאבד.
מודע אני לכוחות הלב...
ובעקבות זאת נכתבה התגובה..
הלב הוא המבטא את מעמקי נפשנו ונשמתנו-אכן.
הוא אכן זה הגורם לנו לגלות...
אך יש פעמים בם הוא גם שובר את רוחנו..
מניח אותנו בשקט לבהות..
[ליצירה]
שיר מקסים.
שמרת יפה על משקל,אך חרוזים...
סתם... הדסוס,את כותבת יפה וטוב,
אך לפעמים בכתיבה,הדברים יוצאים עמוק מהלב...
והלב, לא יודע משקל וחרוזים.
המילים בהחלט אוהבות אותך.
[ליצירה]
אירונית היא הקידמה...
בילדותי גדלתי על שפת יער רחב ידיים,
היה הוא לי למפלט, למסתור, למשחק.
אך בוקר ולפתע רועשות האוזניים
מקול מסור חשמלי שעל עץ מונחת.
ועתה לה קמה שכונה לתפארת,
בינייני קומות ומשרדים.
איה לו היער ששחקתי בו כילד ??
ביער של פלדה ובטון
ילדים משחקים..
תגובות