כל חיי גדלתי בין אנשים, ולא מצאתי טוב לנפשי אלא בדידות.
כל ימי הייתי בודד, ולא מצאתי טוב אלא בחברה.
צור ד
-
"יש דברים שרציתי לומר לך.. ואינם נענים לי.."
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מסכימה לא טוב לנו ביחד , לא טוב לנו לבד [ליצירה]
- [ליצירה] אבל לפעמים דווקא הלבד,דרוש לביחד. לפעמים כשיש ביחד יותר מידי...מסימים לבד. [ליצירה]
- [ליצירה] "הבדידות היא מקום טוב לבקר בו- אך מקום נוראי לדור בו"..... [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה. לתלות מעל לכל מיטה/מחשב. שכל בודד/ת יזכור שלמטבע יש שני צדדים. ואז הוא פחות יסבול. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מסכימה עם דיק. [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתי.... המילה "שונים" למרות שהיא חוזרת על עצמה נותנת הבנה ברורה יותר של הרעיון.. אכן.. רעיון יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] היצירה שלך מתאימה למשבר גיל המעבר.. לא לך רון.. לכל אדם חלום, שאותו הוא מקווה לחיות, אך הלך חיינו נוטע בליבנו חלומות אחרים. צריך אדם לזרום עם חלומותיו כפי שהוא זורם (בעל כורחו) עם שנות חייו החולפות. אנו קמים כל בוקר לעוד יום עבודה/לימודים אנו חוזרים שוב ושוב על "שגרת" החיים. ואותו סדר יום בדומה פחות או יותר - מה כבר נשאר לנו.. עוד חלום שנופל.. לא כך הם באמת הדברים למרות שלפעמים אנחנו מרגישים "דפוקים" ושגונבים לנו את חלומות החיים. צריך רק לזכור לשים לב לנקודה קטנה.. שהשמש עושה יום יום את אותה העבודה. וכל יום מחדש --- הוא יום חדש, עם חלום חדש, עד הערב הבא. אז "נקום מחר בבוקר - עם שיר חדש בלב" וניתן ליום אתמול לעבור. ורון, כבר גרמת לי פה לכתוב יצירה שלמה.. אז אגיד - שלום - לבא בתור . [ליצירה]
- [ליצירה] מאבק נחמד בין אהבה רגשית לאהבה גופנית. לפעמים כורח המציאות מכריח אותך להסתפק רק באחד מהם. איך היה המפגש ? [ליצירה]
- [ליצירה] משחק מעניין... אבל אם כולנו נחליט לשחק ב "להיות אלוהים"... הלך עלינו. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד,מצחיק ונכון !! ואם כבר צועקים משהו כזה.. צריך למצוא מראש מקום קרוב לברוח אליו... [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, כעס זו אנרגיה מדהימה. אך ההתבטאות של כעס היא חום, והרבה ! כעס שורף הכל. הבניה נתנת רק למי שמצליח להתגבר על הכעס שלו,ולעבור הלאה. אחרת הכעס ממוטט לך את הבריאות,את החברים,המשפחה,ובסופו של דבר...את החיים. כעס טוב רק בשביל דבר אחד - ללמוד להתגבר עליו. [ליצירה]
- [ליצירה] כואבת המציאות של אב המתאבל על בנו, בראשנו זה לא אמור להיות ככה. אך אלו הם החיים, והמוות.. הוא חלק מהם. החיים מספרים בגאווה זיכרונות על המתים, אשר במותם מות גיבורים.. ישארו לנצח "חיים". כל שנה ביום הזיכרון הולך אני לבית הקברות הצבאי בי-ם. מדהים אותי לראות, מעבר לסיפורים של המתים, מעבר לזכרונות שאנשים מעלים, מעבר לבכיות, מעבר לטכסים.. מדהים אותי לראות.. איך ליום אחד.. הופך בית הקברות - לבית החיים. כתבתי קטע: "נכתב ליום הזיכרון" אך שם כתבתי ליום השואה... וטוב שנכתבו מילים על סבות ונכדים. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב מאוד !! מידת הסבלנות שלי כבר נמתחה למן הגיחוך הראשון. איזה טַמבל! פעם הבאה שייתפוס טרמפ עם קורקינט. [ליצירה]
- [ליצירה] לצערי הצדק עימך. דווקה בארצנו הקטנטונת,ארץ יהודית,שפה עברית. דווקה כאן....יש תופעה מעצבנת שנקראת "אנטי ציונות" בעעע... יצא לי להסתובב באירופה ולהתארח אצל מספר קהילות.ולוואי שהייתה לחלקנו חצי מאהבת המולדת שיש להם בלב(רק חבל שזה נשאר בלב והם לא ממשים אותה...אבל בעצם...מי ישאר שם לארח ישראלים ?? .. נו מילא...). בכל אופן, יישר כוחך! [ליצירה]
- [ליצירה] אתה מזכיר לי את רובין הוד... יפה ונכון,אין שחר לבעיית העשירים/עניים. לעד חלק רק ירוויח...וחלק ימשיך לחפש את לחמו. הכאב עמוק,אך כל שנותר לעשות...זה לכתוב. נ.ב. רק אל תתחיל ללבוש געטקס.. [ליצירה]
תגובות