אין השגרה(ע) שולחת יד בליבי

ואין היא מפריעה לנתיב ליבנו

סתם רוח שובבה השתלטה על תוכי

בכותבי מילים מטרדת נשמתנו

 

ימים כסופים עוברים

סוחפים מצב רוחנו עימם

עיתות של קסם נראים

ואנו זורמים איתם

 

בל תביטי על נכאות רוח

אל תקראי רווחים עצובים

מילה למילה ניתן לנו כוח

מעומק נשמתי הכותב מכתבים

 

והיא בשלה עליזה וצוהלת

רק מסך החיים מונע ראות

רק לחפור קצת עם צחוק.. עם חיוך

והכל יישפך בלי לאות

 

סוף דבר הכל קשור

עת ההבנה נכנסת

שהחיים הם מסך עכור

אך נכנס בו הטוב והחסד

 

ותפקידנו אנו להיות שרברבים

לדעת לפתוח סתימות

את חורי הלב הסתומים

המעכירים על המסך מראות.