צור ד
-
"יש דברים שרציתי לומר לך.. ואינם נענים לי.."
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חמו.......ד חרוזים יפים. נהנתי לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] לא נבהלתי, רואה אני אותך מסתרקת מבעד לחלון, שיערך גולש על כנפי הרוח, עוטף את צווארך כצעיף. בואי, לחשתי לך, ונסחפת עימי לעבר האביב. פוסעת את אחרי עקבותיי, נצמדת את לרגש רוחי, פחדתי, ועזבתי אותך מוכת רוחות, בורח משמש בורח מצילי. ואלייך נסחף אני גולש מעונה לעונה, עד החורף יגיע ואגלוש לחלונך, ציפור חורפית לבנה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה דימוי יפה.. אהבת המולדת כאהבת אשה, דורשת קרבה.. דורשת עבודה... רוכנים ומנשקים רגבי אדמתה אמא... אמא אדמה. [ליצירה]
- [ליצירה] הי .. תגובה קצת מאוחרת. אבל עכשיו נתקלתי בשיר. זה שיר כל כך נכון : "אנחנו" נוטים לומר הרבה דברים.. ולעשות מעט. "אנחנו" מאוחדים ביחד שכל אחד לחוד. "אנחנו" כמריונטה בידי המריונט ועוד מעיזים לחשוב שדעתנו חופשית.. אכן שיר יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אחרי ה-ר-ב-ה זמן שלא נכנסתי.. היה שווה רק בשביל זה. התגעגעתי לכתיבה שלך... [ליצירה]
- [ליצירה] אירונית היא הקידמה... בילדותי גדלתי על שפת יער רחב ידיים, היה הוא לי למפלט, למסתור, למשחק. אך בוקר ולפתע רועשות האוזניים מקול מסור חשמלי שעל עץ מונחת. ועתה לה קמה שכונה לתפארת, בינייני קומות ומשרדים. איה לו היער ששחקתי בו כילד ?? ביער של פלדה ובטון ילדים משחקים.. [ליצירה]
- [ליצירה] יש רגעי פסימיות בעולמנו הקטן. אך בואי לא נשכח, שכל פסימיסט, בסופו של דבר הוא אופטימיסט.. כי גם הוא בטוח שאם הוא ימות... יהיה לו.. יותר טוב!! פרפריתי מוסרת ששעת האופטימיות עוד תשוב כפי שהלכה. [ליצירה]
- [ליצירה] טועמים את הכאב... קשה... קשה לרפות את הלב... יהי זכרו ברוך. [ליצירה]
- [ליצירה] כאב השכול מכה בגופי בעוצמת המילה הכתובה מעפר באנו ואל עפר נשוב ובתווך... מה אנו... מה ? ולו יכלו בקשותינו להתגשם ולו יכולנו לעצמת המלאך ואין לנו אלא להתנחם באלה הקוראים את דמעותינו על הדף .. [ליצירה]
- [ליצירה] הי... לעולם אל תפסיקי להביט בכוכבים. לעולם אל תפסיקי להאמין במחשפות ושדים. לעולם אל תפסיקי להאמין בחלומות. ולעולם אל תפסיקי... לקוות. מ-קסים. [ליצירה]
תגובות