צור ד
-
"יש דברים שרציתי לומר לך.. ואינם נענים לי.."
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] דווקא שהלב מלא וגדוש, דווקא שיש מלא מחשבות בהם לדוש דווקא שהרגש סוער וגועש.. הפה כאילו אילם.. והגוף כאילו שותק. ואז משתחרר מן משהו בנאלי פשוט ורגיל. וכשאומרים שלום.. אחרי שנפרדים.. מוצאים אנו את עצמנו.. מתחרטים. [ליצירה]
- [ליצירה] "יש לי לב ויש לי נשמה" נקודה ממש יפה שהאיש שניסה לא הצליח. ואילו הטיפות.. כן. דווקא שהצלחת להקשיב לטיפות הנופלות ולחבר מהן מנגינה.. דווקא אז כאב לך שבמסה קריטית כולן מזכירות לך כמה את ריקה .. [ליצירה]
- [ליצירה] לא תמיד הדברים הם כמו שהם נראים. לפעמים ה"פוגע" הוא הנפגע, וה"נפגע" הוא הוא הפוגע. לפעמים דווקה בגלל שאתה אוהב.. אתה צריך לעזוב. לפעמים "לעזוב" זה לא דבר רע. והקיפוד..... מ-ל-א אהבה. [ליצירה]
- [ליצירה] מאבק נחמד בין אהבה רגשית לאהבה גופנית. לפעמים כורח המציאות מכריח אותך להסתפק רק באחד מהם. איך היה המפגש ? [ליצירה]
- [ליצירה] יורם במבט שונה על היצירה שלך... ובהמשך הנושא בין גבר לאשה.. אל ינסה הגבר להסביר את דרך מחשבתו לאשה, הוא יחשב בעיניה לבלוק. אל תנסה אשה להסביר את דרך מחשבתה לגבר, היא תחשב בעיניו לאשה. אך ברגע בו יתחתנו השניים ויעברו לתחת אותה קורת גג הו אז יבינו השניים.. את דרך מחשבת האחד. [ליצירה]
- [ליצירה] היצירה שלך מתאימה למשבר גיל המעבר.. לא לך רון.. לכל אדם חלום, שאותו הוא מקווה לחיות, אך הלך חיינו נוטע בליבנו חלומות אחרים. צריך אדם לזרום עם חלומותיו כפי שהוא זורם (בעל כורחו) עם שנות חייו החולפות. אנו קמים כל בוקר לעוד יום עבודה/לימודים אנו חוזרים שוב ושוב על "שגרת" החיים. ואותו סדר יום בדומה פחות או יותר - מה כבר נשאר לנו.. עוד חלום שנופל.. לא כך הם באמת הדברים למרות שלפעמים אנחנו מרגישים "דפוקים" ושגונבים לנו את חלומות החיים. צריך רק לזכור לשים לב לנקודה קטנה.. שהשמש עושה יום יום את אותה העבודה. וכל יום מחדש --- הוא יום חדש, עם חלום חדש, עד הערב הבא. אז "נקום מחר בבוקר - עם שיר חדש בלב" וניתן ליום אתמול לעבור. ורון, כבר גרמת לי פה לכתוב יצירה שלמה.. אז אגיד - שלום - לבא בתור . [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך מכיר את ההרגשה... כך את העט, קח את הדף, צא ורדוף אחר שיר שובב. אל תתן להם מבין אצבעותיך לחמוק, דווקא שרע,דווקא שעצוב... כתוב ! אל תשבר מעומס הלב.. אם יוצר אתה, אם כותב, משורר.. אל תשאיר קולמוס בודד. כתוב את שליבך אומר.. כתוב, כדי שלא תשבר ! (ולוואי שהיה בי את הכח להגיד זאת לעצמי לפעמים.) [ליצירה]
- [ליצירה] אלי ברוך הבא לאתר, בתקווה שהשירים הבאים שתכתוב יהיו יפים ועמוקים כמו זה. כל אישיותנו כטירה עתירה. מלאת חדרים, מרתפים אפלים, ועשרות "מעברי סתרים". זכרוננו עצמו בנוי מגרות מגרות (אנשי המחשבים ביננו מכירים את זה כרג'סטרים) אם יכולת קיבול מדהימה, אם נכנסנו לתוך חדר בתוכנו, צללנו לתוך זיכרון שרק ממשיך להכאיב... דלתות החדרים הם כמו דלתות בבית מלון, בשביל לפתוח.. צריך מפתח, בשביל לסגור... מספיק רק לטרוק. אל נברח מזכרונות הרודפים אותנו, אל נחפש "מעברי סתרים" כח עצום נמצא בתוכנו.. לסגור דברים, הנאבקים להשאר פתוחים.. [ליצירה]
- [ליצירה] אחרי ה-ר-ב-ה זמן שלא נכנסתי.. היה שווה רק בשביל זה. התגעגעתי לכתיבה שלך... [ליצירה]
- [ליצירה] מאבק תמידי בין היכולת לאהוב והיכולת לפגוע. שני הדברים משתלבים להם בכל שלב בהחלטותינו. האנשים שהכי יקרים לנו פוגעים בנו הכי עמוק ואנחנו מקבלים את פגיעתם באהבה. לפעמים אנחנו בעצמנו לא מודעים לכמה אנחנו יקרים לאדם מסויים, ובמעשה קטן של חוסר תשומת לב מצליחים לפגוע בנקודה ממנו הוא אוהב. אכן שיר מדהים. [ליצירה]
תגובות