צור ד
-
"יש דברים שרציתי לומר לך.. ואינם נענים לי.."
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] השביל הזה,מתחיל כאן. בשיר קטן, שבדמעות נכתב, ודמעות מצליח להעלות,עת הוא מעלה זכרון של כל מיני דרכים אחרות... רעותוש... הרימי ראש ומחי דמעה כי עוד שבילים ארוכים נמתחים... והחיים... ממשיכים. [ליצירה]
- [ליצירה] שמואל היקר אני תומך בכל מילה בשיר שכתבת אך מניסיון מר יכול לומר שכל ניסיון למרד ידוכא באון ואילו העובד שינסה... יימצא את עצמו חותם אבטלה. אך לא לדאוג.. אמפריות גדולות מאלו נפלו, עוד יבוא יומם של אותן חברות. עוד יבוא נקם... ובפיצויים יחוייבו. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה דימוי יפה.. אהבת המולדת כאהבת אשה, דורשת קרבה.. דורשת עבודה... רוכנים ומנשקים רגבי אדמתה אמא... אמא אדמה. [ליצירה]
- [ליצירה] שני דומים ושני שונים עיתים מכירים ולפעמים לא יודעים אם כדאי להיות שונה אם שווה להיות דומה מה אני מחפש ומה השני רוצה רק ניתן לטבע לעשות את שלו ואם תחושת הבטן נלך כי את אשר השני חושב.. זאת נדע רק בלב. שיר מקסים כתבת ! (רק שאלה קטנה.. האם לא מתאים יותר המילה "דומים" במקום המילה "אחרים" -שורה חמישית מלמטה-)? [ליצירה]
- [ליצירה] מה שנכון,נכון. אתה רץ עם העיניים על השורות המוכרות לך.. ונתקע על השורות שהכותב שינה בהם מן הקצת.. אבל ישועתינו צודקת...זה אכן ק-צת ארוך. [ליצירה]
- [ליצירה] הי .. תגובה קצת מאוחרת. אבל עכשיו נתקלתי בשיר. זה שיר כל כך נכון : "אנחנו" נוטים לומר הרבה דברים.. ולעשות מעט. "אנחנו" מאוחדים ביחד שכל אחד לחוד. "אנחנו" כמריונטה בידי המריונט ועוד מעיזים לחשוב שדעתנו חופשית.. אכן שיר יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אחרי ה-ר-ב-ה זמן שלא נכנסתי.. היה שווה רק בשביל זה. התגעגעתי לכתיבה שלך... [ליצירה]
- [ליצירה] נכון,וגם נכון. אתה צודק שהאקדמת גורמת לנו לאבד את היופי הפנימי שיש לנו מפרפר לבן. שוחטת היא את ראייתנו הבלתי נגועה במחלת האקדמת. אך לדעתי גם הכל תלוי בראיה האינדוידואלית.. כי ככל שלומדים יותר על דבר מסויים,הוא יותר יפה,לפחות בעיני. ה-בעיה היא שלצערנו בדורנו הנוער כבר לא שם! על פרפרים,ודווקה הגישה הזו של ללמוד על! תגרום, למי שהיופי הפנימי הזה נמצא בו, לחיות את. ושוב הכל אינדוידואלי. [ליצירה]
- [ליצירה] כואבת המציאות של אב המתאבל על בנו, בראשנו זה לא אמור להיות ככה. אך אלו הם החיים, והמוות.. הוא חלק מהם. החיים מספרים בגאווה זיכרונות על המתים, אשר במותם מות גיבורים.. ישארו לנצח "חיים". כל שנה ביום הזיכרון הולך אני לבית הקברות הצבאי בי-ם. מדהים אותי לראות, מעבר לסיפורים של המתים, מעבר לזכרונות שאנשים מעלים, מעבר לבכיות, מעבר לטכסים.. מדהים אותי לראות.. איך ליום אחד.. הופך בית הקברות - לבית החיים. כתבתי קטע: "נכתב ליום הזיכרון" אך שם כתבתי ליום השואה... וטוב שנכתבו מילים על סבות ונכדים. [ליצירה]
- [ליצירה] ליתוש יקירתי רק עכשיו נודע לי.. מזל טוב !!! הרבה שמחה ואושר (וגם עושר לא יזיק...) שתכתבי רק דברים טובים ושרוח הכתיבה לעולם לא תעזוב אותך. מעוז צור. [ליצירה]
תגובות