בת 18; חובבת בלטריסטיקה על כל גווניה ושירה בפרט.
מעריכה ביקורת בונה.
עם פרישתה של אוטורפה (מוזת הליריקה) מחיי הליריים, מודיעה גם אנוכי על פרישתי מהאתר. :)
קישורים שאקח עימי
ציטוטים, אמירות
"הדבר היחיד שלמדנו מההיסטוריה הוא שלא למדנו מההיסטוריה דבר."
[ליצירה]
מניסיון-זה אפשרי...להתאהב בידיד זה למעשה יכול להיות הקשר הכי טוב בעולם כי הוא בראש ובראשונה מבוסס על חברות אמת ואחרי כל האהבה מה שנשאר בסוף זאת חברות...
[ליצירה]
אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר...
תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה...
הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא...
והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם...
תודה לך יולי!
[ליצירה]
קריאת הבית השני המליטה מפי אנקת תדהמה,
מה מושלם החרוז מה קולעת ההטעמה.
קראתי אותו ושניתי, והשיר כולו כמנגן,
לקול חלילך החורז בלי עמל עוד כהן וכהן
את המילים הקולעות ביותר לביטוי
מתוך נפשך בתוכה היופי מצוי.
[ליצירה]
אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך.. הדיוק בתיאורים הצבעוניים כל כך של עצמך, של החדר, של הסיטואציה-ממש לא משאירים מקום לדמיון-כאילו אני צופה בסרט. וזה משהו מיוחד שלא מוצאים אצל הרבה כותבים.
יש לך כישרון נדיר מסוגו, אשריך!
שבת שלום.
[ליצירה]
מהמם! הפרופורציות ממש נכונות. אחד הציורים היותר פדנטיים שיש פה באתר.
תוהה מדוע ציירת אותה עם מבט מבוהל כל כך...
שתיי שאלות: 1. למה בציור העליון חסרה גבה מעל העין?
2. זה פורטרט עצמי?
רישום מדהים! (נשלח לאהודות)
[ליצירה]
כמה שהעליה הזו קשה, הא?
היא שווה את זה...הן בסופו של דבר תגיע לפסגה, ומה רב יהיה הסיפוק פשוט לראות איך העולם נראה משם...מגבוה.
אל תתייאש, ואל תפסיק לכתוב. אתה כותב נהדר.
אהבתי מאוד את החריזה.
[ליצירה]
סורי שלר ראיתי קודם, ליאורה.
שיר מקסים, באמת. התחבר לי לאיזו שיחה... וכמו שאומרים פה באתר: "היטבת לתאר את תחושותייך".
בתקווה שהעומס יירד, ואז אפילו את, כן גם את (!), תוכלי להתפנות אל הדברים החשובים באמת, כמו לחשוב, וסתם לשבת בחוסר מעש- שאגב, מושג נדיר בחיים המשוגעים האלה.
חג שמח וכול טוב!
[ליצירה]
מקסים כהרגלך! איך שאתה מצליח לגעת בי כל פעם מחדש...תענוג לקרוא משיריך!
"...מתבונן בצבעי האדום הזועק.
כדם מלאכים שותתים מכאב,
כנהר מגועש, שקִצפו מתגאה."-אני ממש יכולה לראות ולהרגיש את השקיעה הזו...אתה מדהים!