בת 18; חובבת בלטריסטיקה על כל גווניה ושירה בפרט.
מעריכה ביקורת בונה.
עם פרישתה של אוטורפה (מוזת הליריקה) מחיי הליריים, מודיעה גם אנוכי על פרישתי מהאתר. :)
קישורים שאקח עימי
ציטוטים, אמירות
"הדבר היחיד שלמדנו מההיסטוריה הוא שלא למדנו מההיסטוריה דבר."
[ליצירה]
מניסיון-זה אפשרי...להתאהב בידיד זה למעשה יכול להיות הקשר הכי טוב בעולם כי הוא בראש ובראשונה מבוסס על חברות אמת ואחרי כל האהבה מה שנשאר בסוף זאת חברות...
[ליצירה]
אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר...
תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה...
הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא...
והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם...
תודה לך יולי!
[ליצירה]
קריאת הבית השני המליטה מפי אנקת תדהמה,
מה מושלם החרוז מה קולעת ההטעמה.
קראתי אותו ושניתי, והשיר כולו כמנגן,
לקול חלילך החורז בלי עמל עוד כהן וכהן
את המילים הקולעות ביותר לביטוי
מתוך נפשך בתוכה היופי מצוי.
[ליצירה]
שיר מקסים... למרות שהוא ארוך, עושה חשק להמשך...
אולי שווה לערוך את היצירה כקטע, ואז להאריכו יותר...היה יוצא לא רע בכלל, להפך.
בכל אופן, אהבתי מאוד, אפילו שהסוף הכניס מעט אכזבה.
[ליצירה]
אני כל כך אוהבת את החריזה הזו כשהשורה הרביעית יוצאת דופן בהתאמה. זה נראה כאילו חרוז "תקוע", אך למעשה הוא ממחיש את גודל הרעיון ומעצים את התיאורים שחזקים בפני עצמם בלאו הכי.
ה"אודה" הזו, כפי שכינית אותה הייתה יכולה לקבל עוד נופך אילו היית מכניס דמות מרכזית לתוכה, כדי שהקורא יוכל להתחבר לא רק לתיאור המלחמה הזוועתי אלא גם לאנשים הקטנים שעושים את המלחמה.
עוד נזכה לימים בהם לא יכתבו יותר שירים כאלה.
[ליצירה]
מקסים ומרגש... לאיפה באמת הגענו שאהבה תמימה של אדמת המכורה, של הארץ המובטחת, מתפרשת כפנאטיות? היכן התום שהבטיח לנו גאולה?
הנחמה הבודדת היא שכל עוד קיימים אנשים כמוך וכמו אלה שהשיר יגע בהם כשיקראו אותו, אנחנו במצב טוב.
[ליצירה]
שיר מיוחד מאוד.
חשבתי מה אפשר לכתוב לאדם שהתקווה מתה עבורו...אז ככה:
אלוקים ברא אותנו שווים. הוא נתן לכולם אותן הרגשות, אותן התכונות ואותם הכישורים.
את מצאת בתוכך את כולם. מצאת בתוכך את הכוח, התקווה, חלומות, אהבה...אך את האמונה טרם מצאת. היא שם, עמוק עמוק בפנים היא שם. חפשי אותה היטב.
מאחלת רק טוב!