בת 18; חובבת בלטריסטיקה על כל גווניה ושירה בפרט.
מעריכה ביקורת בונה.
עם פרישתה של אוטורפה (מוזת הליריקה) מחיי הליריים, מודיעה גם אנוכי על פרישתי מהאתר. :)
קישורים שאקח עימי
ציטוטים, אמירות
"הדבר היחיד שלמדנו מההיסטוריה הוא שלא למדנו מההיסטוריה דבר."
[ליצירה]
מניסיון-זה אפשרי...להתאהב בידיד זה למעשה יכול להיות הקשר הכי טוב בעולם כי הוא בראש ובראשונה מבוסס על חברות אמת ואחרי כל האהבה מה שנשאר בסוף זאת חברות...
[ליצירה]
אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר...
תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה...
הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא...
והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם...
תודה לך יולי!
[ליצירה]
קריאת הבית השני המליטה מפי אנקת תדהמה,
מה מושלם החרוז מה קולעת ההטעמה.
קראתי אותו ושניתי, והשיר כולו כמנגן,
לקול חלילך החורז בלי עמל עוד כהן וכהן
את המילים הקולעות ביותר לביטוי
מתוך נפשך בתוכה היופי מצוי.
[ליצירה]
כל מילה בסלע! אך לצערי, לא תשוב מדינת ישראל ל"ימי הזוהר", כפי שכיניתה את התקופה בה הייתה הכרה בתרומתו הבלתי רגילה של הצבא הסובייטי במלחה"ע ה-2.
נאו-הסטוריונים ישראלים/אמריקאים (הינו הך במקרה זה), נוטים לייחס את הנצחון במלחמה לארה"ב, ורואים בחייליה "משחררי אירופה". וכך, עם כל הכאב, על כל חייל (והיו מיליונים) סובייטי שנפל בקרבות הקשים, ועל כל נכה ופצוע (בניהם סבא רבא שלי), מעשי העוז והגבורה שלהם, ימחקו מעל דפי ההסטוריה, וארה"ב, תוכל "לאמץ" לעצמה את הנצחון הזה כאילו היה שלה מאז ומעולם.
עצוב, עצוב כל כך.
[ליצירה]
קצת קשה להעיר או לומר משהו על השיר משום שכל מילה בסלע. כתיבה חריפה על מציאות חריפה לא פחות.
מי ייתן והמדינה, או בעיקר שליטיה, יתעוררו סוף סוף, והחיילים ישובו אל משפחותיהם.
[ליצירה]
מקסים כהרגלך! איך שאתה מצליח לגעת בי כל פעם מחדש...תענוג לקרוא משיריך!
"...מתבונן בצבעי האדום הזועק.
כדם מלאכים שותתים מכאב,
כנהר מגועש, שקִצפו מתגאה."-אני ממש יכולה לראות ולהרגיש את השקיעה הזו...אתה מדהים!
[ליצירה]
תודה..
ישי, אני מסכימה איתך, יש כאן המון מה לראות, אולי אף יותר מאשר שם. אך שם נולדתי ולעולם לא אוכל לשנות זאת.
ראיתי כאן המון, טיילתי בהמון מקומות, וחלקם פשוט יוצאי דופן ביופיים, אך לעולם לא אראה כאן מקומות בדומים למקומות בקייב.
בכל אופן כתבתי את זה ברגע כזה שהגעגוע פשוט אכל אותי מבפנים והייתי מוכרחה לשפוך את רגשותיי בדרך כלשהי, אך כאמור זה היה "רגע" כזה. בדרך כלל אני מרחיקה ממני את המחשבות האלה. בכל אופן, תודה רבה.
[ליצירה]
מקסים ומרגש... לאיפה באמת הגענו שאהבה תמימה של אדמת המכורה, של הארץ המובטחת, מתפרשת כפנאטיות? היכן התום שהבטיח לנו גאולה?
הנחמה הבודדת היא שכל עוד קיימים אנשים כמוך וכמו אלה שהשיר יגע בהם כשיקראו אותו, אנחנו במצב טוב.