בת 18; חובבת בלטריסטיקה על כל גווניה ושירה בפרט.
מעריכה ביקורת בונה.
עם פרישתה של אוטורפה (מוזת הליריקה) מחיי הליריים, מודיעה גם אנוכי על פרישתי מהאתר. :)
קישורים שאקח עימי
ציטוטים, אמירות
"הדבר היחיד שלמדנו מההיסטוריה הוא שלא למדנו מההיסטוריה דבר."
[ליצירה]
מניסיון-זה אפשרי...להתאהב בידיד זה למעשה יכול להיות הקשר הכי טוב בעולם כי הוא בראש ובראשונה מבוסס על חברות אמת ואחרי כל האהבה מה שנשאר בסוף זאת חברות...
[ליצירה]
אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר...
תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה...
הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא...
והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם...
תודה לך יולי!
[ליצירה]
קריאת הבית השני המליטה מפי אנקת תדהמה,
מה מושלם החרוז מה קולעת ההטעמה.
קראתי אותו ושניתי, והשיר כולו כמנגן,
לקול חלילך החורז בלי עמל עוד כהן וכהן
את המילים הקולעות ביותר לביטוי
מתוך נפשך בתוכה היופי מצוי.
[ליצירה]
לא יודעת לאילו כיוונים המגיבים הקודמים לקחו את שירך, אך מול עיני קפצו תמונות ממלח"הע השניה, השואה בעיקר. מצמרר. הכתיבה שלך משהו מיוחד.
לפי דעתי כדאי לשנות את הכותרת. "מתכוננת לבגרות בהסטוריה"- הופכת למינורית את השיר הטעון על כל נושאיו.
אהדתי.
[ליצירה]
תודה לכל המגיבים.
ייתכן והשיר באמת לא כל כך ברור, זאת משום שכדי להבין אותו כמו שצריך, יש צורך להכיר אותי תחילה...:)
אם כך, אנסה ב"קצרה" להסביר אותו:
בשיר הספציפי הזה אני מבקשת מה' שייתן לי את הכוח לא להיכנע לחולשות שלי בתור בת-אנוש ולהצליח לעמוד בנסיונות הכי כואבים וקשים."ואם ינתק החבל" (=חבל הטבור=אימי) אני אפול ואבכה לפני הקב"ה. החבל הזה, חבל הטבור ,כל החיים שלי הזין אותי, לא רק במשמעות המילולית של המילה. אבל כשהפרח הזה, זאת אומרת-אני, הבשיל, הוא החליט לחפש את עצמו, לחפש את השם (הקב"ה), זה שהיווה את החלק הרוחני בקיום שלי, זה שנתן לי את נפשי.
לאימא שלי קשה לשחרר אותי ולהבין שאני כבר לא הגוזל שלה בלבד.
ובסיום השיר, אני שוב מודה ומתוודה על יכולותי המוגבלות, ועל כך שאני מרגישה שאין לי הכוח להכיל את הקב"ה בליבי, ואני לא מתלוננת על כך, אלא מבקשת שהוא ישמש לי גב ויתמוך בי...
מקווה רעיון השיר נהיה יותר בהיר ונהיר. :)