בת 18; חובבת בלטריסטיקה על כל גווניה ושירה בפרט.
מעריכה ביקורת בונה.
עם פרישתה של אוטורפה (מוזת הליריקה) מחיי הליריים, מודיעה גם אנוכי על פרישתי מהאתר. :)
קישורים שאקח עימי
ציטוטים, אמירות
"הדבר היחיד שלמדנו מההיסטוריה הוא שלא למדנו מההיסטוריה דבר."
[ליצירה]
מניסיון-זה אפשרי...להתאהב בידיד זה למעשה יכול להיות הקשר הכי טוב בעולם כי הוא בראש ובראשונה מבוסס על חברות אמת ואחרי כל האהבה מה שנשאר בסוף זאת חברות...
[ליצירה]
אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר...
תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה...
הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא...
והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם...
תודה לך יולי!
[ליצירה]
קריאת הבית השני המליטה מפי אנקת תדהמה,
מה מושלם החרוז מה קולעת ההטעמה.
קראתי אותו ושניתי, והשיר כולו כמנגן,
לקול חלילך החורז בלי עמל עוד כהן וכהן
את המילים הקולעות ביותר לביטוי
מתוך נפשך בתוכה היופי מצוי.
[ליצירה]
אני דווקא אהבתי את המילים ה"לא יפות" והשפה הבוטה לפעמים, כי זה נכנס כמו חנית אל מתחת לעור ולא משאיר לך בררה כי אם לקרוא את זה. ושוב. ושוב.
כואב.
אהבתי את השורה "כי מעפר באתי – ומאפר אשוב".
[ליצירה]
לא מתיימרת להיות פילוספית או פסיכולוגית, אבל מתוך החיים שלי אני יכולה לומר לך שהמקום הזה נמצא בכל אחד מאיתנו. גם לך יש המקום הזה בלב בו ישנה אהבה, תקווה, שלווה ושלום.
עזבי את העולם החיצוני, הביטי בעצמך, כיצד את מסתכלת על העולם...באילו עיניים את בעצמך מביטה בו? אם תסתכלי היטב, את תביני שאת מצליחה לראות כל כך הרבה שחור בעיניים משום שעינייך הן שחורות. העולם לצערנו, וכך גם מראה ההיסטוריה, לעולם לא יתקן. כך שהאפשרות היחידה שלך היא בעצם לנקות את העניים שלך ולמצוא בכל הרע גם את הטוב, שלצערי הוא כל כך מועט. אה, בעצם יש לך עוד אופציה: להישאר מתוסכלת ולבכות מדוע הכל קורה דווקא כך.
תקשיבי, אני אומרת לך בנימה הכי חברותית, שלא תחשבי לרגע שאני צינית. אני בעצמי רק לפני מספר שבועות יצאתי ממשבר קשה מאוד.
ועוד דבר, בחום רב אני ממליצה לך לקרוא את "האלכימאי" של פאולו קואלו, אם טרם קראת. ואם קראת, כנראה את צריכה לחזור אליו שוב פעם.
בהצלחה!
ותזכרי, אם תחייכי לעולם, הוא יחייך אלייך בחזרה! :)
לילה טוב!