בת 18; חובבת בלטריסטיקה על כל גווניה ושירה בפרט.
מעריכה ביקורת בונה.
עם פרישתה של אוטורפה (מוזת הליריקה) מחיי הליריים, מודיעה גם אנוכי על פרישתי מהאתר. :)
קישורים שאקח עימי
ציטוטים, אמירות
"הדבר היחיד שלמדנו מההיסטוריה הוא שלא למדנו מההיסטוריה דבר."
[ליצירה]
מניסיון-זה אפשרי...להתאהב בידיד זה למעשה יכול להיות הקשר הכי טוב בעולם כי הוא בראש ובראשונה מבוסס על חברות אמת ואחרי כל האהבה מה שנשאר בסוף זאת חברות...
[ליצירה]
אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר...
תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה...
הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא...
והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם...
תודה לך יולי!
[ליצירה]
קריאת הבית השני המליטה מפי אנקת תדהמה,
מה מושלם החרוז מה קולעת ההטעמה.
קראתי אותו ושניתי, והשיר כולו כמנגן,
לקול חלילך החורז בלי עמל עוד כהן וכהן
את המילים הקולעות ביותר לביטוי
מתוך נפשך בתוכה היופי מצוי.
[ליצירה]
לא כל כך מסכימה עם חיים. זוהי אינה כמיהה, כי אם געגוע, בדיוק כפי שקראת לשיר שלך.
גם אני לפעמים נתקפת ברגשות כאלה של החמצה ופספוס...אך כשחושבת פעמיים, מגלה ("להפתעתי"), כי זו לא החמצה כלל וכלל, כי אם תחושה של ריקנות, ואולי אפילו חרטה על דברים שלא נעשו אף פעם...
אבל כשתמצאי את אותו ה"דבר", וייתכן כי המציאה תהיה כרוכה בפגיעה (בכל זאת, אנחנו בני אדם), לפחות בשלב זה כבר תדעי מהו ה"דבר" הזה, כך שלהבא כבר תדעי מה לחפש... :)
[ליצירה]
אשריך שבסופו של דבר זכית לאהבה המושבת. ישנם כמוני ששלושת הבתים הראשונים עבורם הם בלבד הרלוונטיים.. :(
אהבתי מאוד את החריזה, את החזרות, ואת השורה הזו במיוחד: "אולי לוּ לא אהבתני כלל"... אליטרציה מיוחדת ולא קיטשית.
[ליצירה]
"אהבה היא מאין שעון חול-
הלב מתמלא בזמן שהמוח מתרוקן"- אני חושבת שמשפט גאוני זה נאמר על ידי ג'ול רנרד.
קטע יפה מאוד, כתיבה מרשימה, שימוש מקסים בשפה...כרגיל.
עכשיו, לגבי התוכן אין לי כל זכות להביע כאן דעה שכן לא מכירה את הסיפור שלכם, מה שכן לא בדיוק הבנתי איך הפסקות האחרונות (4,5,6) מתקשרות לקודמיהן, כמו גם את הקשר של הכותרת לקטע. אודה מאוד אם תסביר לי זאת.
"תודה לך!..."
(תמי, איט'ס אוקיי?)