בת 18; חובבת בלטריסטיקה על כל גווניה ושירה בפרט.
מעריכה ביקורת בונה.
עם פרישתה של אוטורפה (מוזת הליריקה) מחיי הליריים, מודיעה גם אנוכי על פרישתי מהאתר. :)
קישורים שאקח עימי
ציטוטים, אמירות
"הדבר היחיד שלמדנו מההיסטוריה הוא שלא למדנו מההיסטוריה דבר."
[ליצירה]
מניסיון-זה אפשרי...להתאהב בידיד זה למעשה יכול להיות הקשר הכי טוב בעולם כי הוא בראש ובראשונה מבוסס על חברות אמת ואחרי כל האהבה מה שנשאר בסוף זאת חברות...
[ליצירה]
אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר...
תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה...
הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא...
והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם...
תודה לך יולי!
[ליצירה]
קריאת הבית השני המליטה מפי אנקת תדהמה,
מה מושלם החרוז מה קולעת ההטעמה.
קראתי אותו ושניתי, והשיר כולו כמנגן,
לקול חלילך החורז בלי עמל עוד כהן וכהן
את המילים הקולעות ביותר לביטוי
מתוך נפשך בתוכה היופי מצוי.
[ליצירה]
הוי, ממש דקה-שתיים לפני שקראתי את הקטע הזה חשבתי על עניין הזה..על משחק הפוקר שאלוקים משחק עם העולם, משחק שהכללים שלו ידועים רק לבורא עצמו.
וכמו שאמר רובי וויליאמס בשירו FEEL:
I SIT AND TALK TO GOD, AND HE JUST LAUGHS AT MY PLANS
שנזכה ללמוד כולנו את כללי המשחק! עד אז, נחיה.
[ליצירה]
שיר מאוד יפה תמי!
החריזה מתנגנת יופי, והזדהיתי מאוד עם הרעיון.
מחזקת את ה"אמן" של אביר.
מי ייתן ולא נחזור על החטאים. וטוב שאת אופטימית, כל עוד יש לך את זה, הדרך תהיה קלה. עד כמה שאפשר בכל אופן.
אהבתי!
[ליצירה]
לא יודעת לאילו כיוונים המגיבים הקודמים לקחו את שירך, אך מול עיני קפצו תמונות ממלח"הע השניה, השואה בעיקר. מצמרר. הכתיבה שלך משהו מיוחד.
לפי דעתי כדאי לשנות את הכותרת. "מתכוננת לבגרות בהסטוריה"- הופכת למינורית את השיר הטעון על כל נושאיו.
אהדתי.
[ליצירה]
אני דווקא אהבתי את המילים ה"לא יפות" והשפה הבוטה לפעמים, כי זה נכנס כמו חנית אל מתחת לעור ולא משאיר לך בררה כי אם לקרוא את זה. ושוב. ושוב.
כואב.
אהבתי את השורה "כי מעפר באתי – ומאפר אשוב".