בת 18; חובבת בלטריסטיקה על כל גווניה ושירה בפרט.
מעריכה ביקורת בונה.
עם פרישתה של אוטורפה (מוזת הליריקה) מחיי הליריים, מודיעה גם אנוכי על פרישתי מהאתר. :)
קישורים שאקח עימי
ציטוטים, אמירות
"הדבר היחיד שלמדנו מההיסטוריה הוא שלא למדנו מההיסטוריה דבר."
[ליצירה]
מניסיון-זה אפשרי...להתאהב בידיד זה למעשה יכול להיות הקשר הכי טוב בעולם כי הוא בראש ובראשונה מבוסס על חברות אמת ואחרי כל האהבה מה שנשאר בסוף זאת חברות...
[ליצירה]
אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר...
תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה...
הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא...
והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם...
תודה לך יולי!
[ליצירה]
קריאת הבית השני המליטה מפי אנקת תדהמה,
מה מושלם החרוז מה קולעת ההטעמה.
קראתי אותו ושניתי, והשיר כולו כמנגן,
לקול חלילך החורז בלי עמל עוד כהן וכהן
את המילים הקולעות ביותר לביטוי
מתוך נפשך בתוכה היופי מצוי.
[ליצירה]
כן, כאלה הם...עם כל הצער שבדבר.
הרי שמהמקום הזה בדיוק מגיעה השירה. היא נעוצה בכאב שלנו. הכאב, הצער והסבל הם המשכן למה שנקרא- מוזה.
אהבתי שכתבת את המחשבות שלי על הדף. מזמן רציתי ליצור משהו קצר כזה, קולע ונוקב, אך לא הצלחתי..
תודה לך ופורים שמייייח!!
[ליצירה]
אני כל כך אוהבת את החריזה הזו כשהשורה הרביעית יוצאת דופן בהתאמה. זה נראה כאילו חרוז "תקוע", אך למעשה הוא ממחיש את גודל הרעיון ומעצים את התיאורים שחזקים בפני עצמם בלאו הכי.
ה"אודה" הזו, כפי שכינית אותה הייתה יכולה לקבל עוד נופך אילו היית מכניס דמות מרכזית לתוכה, כדי שהקורא יוכל להתחבר לא רק לתיאור המלחמה הזוועתי אלא גם לאנשים הקטנים שעושים את המלחמה.
עוד נזכה לימים בהם לא יכתבו יותר שירים כאלה.
[ליצירה]
תודה..
ישי, אני מסכימה איתך, יש כאן המון מה לראות, אולי אף יותר מאשר שם. אך שם נולדתי ולעולם לא אוכל לשנות זאת.
ראיתי כאן המון, טיילתי בהמון מקומות, וחלקם פשוט יוצאי דופן ביופיים, אך לעולם לא אראה כאן מקומות בדומים למקומות בקייב.
בכל אופן כתבתי את זה ברגע כזה שהגעגוע פשוט אכל אותי מבפנים והייתי מוכרחה לשפוך את רגשותיי בדרך כלשהי, אך כאמור זה היה "רגע" כזה. בדרך כלל אני מרחיקה ממני את המחשבות האלה. בכל אופן, תודה רבה.