אתה, אני והמבט.
יושבים בלאט. ממש בלאט.
רק אם יכולתי, לו מעט
להתקרב כך שכמעט
אוכל לגעת
בכתפיים
ויתמוטט ניצן הדעת
ולאחוז אז בידיים
נפשי שחשה כי נקרעת
והלשון והשפתיים...
ושרבוטים- מילים בלי קץ
ורק רוצה להתנפץ
ליפול, לדאות מצוק, כמו נץ...
ונגיעה. ושוב נרתעת.
הבט, הבט-אני נכנעת.
ואצבעות אז ינחתו
היכן שנאסר לגעת.
והרצון והתשוקה
יפרו בקלות משמעת
ותאווה בלתי נמנעת
תרווה צימאון בלתי נשלט
ושום דבר כבר לא יודעת...
ליפול קורבן
לעץ הדעת.
תגובות