זמן מלחמה.

שעת דמדומים.

אורות אדומים

של מטוסים,

פנסים.

אנחות, צעקות,

החלטות מהירות,

צוללות וסירות.

אין כבר דעות

ותודות.

רק מילוי פקודות

וקידות.

והעיניים צדות

את הרי הגופות,

את נהרות הדמים,

בשעת הדמדומים.

ריח גוויות,

כאב טעויות,

שבויים ושבויות,

מתים ומתות.

המוות דופק

על בית השטן הצוחק,

בעוד המלאך צועק ומתעקש,

כי הגהנום משמיד וחונק,

אך בסוף מתייאש

ושותק.

צודק.

זמן דמדומים. שעת מלחמה.

והתפילות לסיומה

התחלפו באימה

ובריחות הדמים

המלווים

את המלחמה,

בשעת הדמדומים.