אל נא תבכי

אל נא תבכי אם,

בעודך מסננת תפילות בין דמעות,

אל נא תבכי למרות לבך ההולם,

רק תני להם לזרום, לזלוג כך שעות...

בשקט, בדממה, בחרש, בלאט,

לשם יהיו זכרונות אלה שלך ושלי,

אל תבכי ברבים אם, היי חזקה,

אנא אמי, עשי זאת בשבילי.

אל תביאי פרחים, אל תניחי אותם על האבן,

אל תכרעי ברך, אל תנשקי למצבה,

שם נמצאות עצמותיי, אך לא נשמתי הדואבת,

כי אם בביתך אהיה ואביט בך תוגה.

אל נא תבכי אם,

בעודך מספרת על בנך החייל,

פן יפסיקו לשרת ילדיהם,

ויאמרו כי לשווא הוא נפל.

אז מחי דמעותייך אם,

לבשי שמלה נאה וחייכי,

כי אני אם, הנני שלם,

אך לא אחייך, כי אזל כבר כוחי.