הים הקריר את רגליי מלטף,

מטביעה בגלים את המועקה,

המלח רועש, קוצף את נשמתי שורף,

שיעלם הכול, שתישאר רק השתיקה.

הים הזוהר בצבעו התכלת,

פורש בפני את כל התשובות,

אך אני פשוט לשתיקה מייחלת,

הניחו לשאלות, עזבו נא טענות.

הירגעו נא הגלים, הניחו לי לשמוע,

את שקט השתיקה, את דממת המים,

הניחו לשאלות במעמקים לשקוע,

תנו לי להסתנוור ויופי השמיים.

הביאו לי שלווה יחד עם השקט,

לבדי, עצמי, אמצא את התשובות.

הרגעי נא רוח, מדוע את שורקת?

מדוע מטביעה מידי יום את ישויות?

בבקשה ממך, אימא אדמה,

תכבי את העולם, לרגעים מספר,

תעצרי את הכאב, את המלחמה,

 הניחי לי לחשוב, ואל תאמרי דבר.