כשיעלה השחר השיכור

והרקיע יתאלמן מכוכבים,

יזרח המאור הגדול-

אזרח אני.

כשאסלק העלטה והשחור

ותפרוש לרגליי מרבדים,

אשוב בחייך למשול-

אמשול אני.

 

ונאהב עד שעות הערביים,

ותרעיד, אלטף, תנשק...

וארגמן החמה בינתיים

יזהר, ינגן, יחבק...

 

ואז, בינות השמשות,

באופן כל כך מלכותי וענוג

תכבוש הלבנה היפה המלכות,

והקסם יימוג.