כשיעלה השחר השיכור
והרקיע יתאלמן מכוכבים,
יזרח המאור הגדול-
אזרח אני.
כשאסלק העלטה והשחור
ותפרוש לרגליי מרבדים,
אשוב בחייך למשול-
אמשול אני.
ונאהב עד שעות הערביים,
ותרעיד, אלטף, תנשק...
וארגמן החמה בינתיים
יזהר, ינגן, יחבק...
ואז, בינות השמשות,
באופן כל כך מלכותי וענוג
תכבוש הלבנה היפה המלכות,
והקסם יימוג.
תגובות